בפרשת שופטים נותן משה לבני ישראל את המצוות והחוקים שיאפשרו להם הקמת חברה מוסרית ומאורגנת כשיכנסו לארץ. בעלי התפקידים שבני ישראל מצווים למנות הם שופטים ושוטרים. ואז מגיעים חוקי המלך.
היום אנחנו רגילים להעניק את התואר מלך או מלכה למי שזוכה במקום הראשון (מלך הסלים, מלכת היופי) וגם סתם כך כמחמאה על הצלחה ("הוצאתי 100 במבחן"- "איזה מלך!").
אולם בתורה ענין המלוכה הוא מורכב ודורש מחשבה וגם סייגים.
עפ"י הפרשה, מלוכה היא פשרה (בין הרצוי והמצוי- רצון העם) וככזאת צריך לדעת איך לשמור עליה ולהישמר ממנה.
בפרשה נאמר: כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.
מי שמבקש מלך הוא העם שמסתכל סביבו ורוצה להיות כמו כולם. המלכת מלך היא דרישה של האנשים, לא מצווה של אלוהים. מי שמתקשה לקבל את סמכותו של מלך מלכי המלכים, מבקש לעצמו מלך בשר ודם כמו לשאר העמים.
ה' מבין שאי אפשר להילחם ברצון הגשמי, בכוחה של המציאות. הוא מקשיב ומאשר, ושָֹם סייגים כדי לשמור על האדם מפני תאוותו וקנאתו בזולת. על הסייגים האלה אנו קוראים בחוקי המלך: על המלך להיות מבני עמך, לא ירבה סוסים, נשים, כסף וזהב, ויהיה מחויב ללמוד ולשמירה על תורת ישראל
לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.
המלוכה היא זכות ולא חובה, המלך אינו מומלך לכל ימי חייו והמלוכה אינה מובטחת לבניו אלא מתקיימת עפ"י ראות ה'.
אם כך, עפ"י תורתנו, המלוכה אינה תואר המעיד על הצלחה והישגיות. המלוכה היא מקום של הובלה, הקשבה, צניעות ולימוד מתמשך. המלוכה אינה קבועה ומובטחת אלא נדרשת להוכחה ולהשגה בכל יום מחדש.
מלוכה כזאת היא מלוכה שמותר לשים עלינו ואולי גם לפתח בתוכנו: למלוך על החיים שלנו ממקום צנוע, מקשיב, מתחשב, ומתוך ידיעה שהמלוכה האמיתית אינה באמת שלנו ולא בידינו.
המלכות שלי היא מַלְכוּת של מלאכות, בכל יום מחדש. האם אני מקיימת את מלאכתי בעולם? האם אני לומדת ממנה? האם אני מיטיבה דרכה?
מלאכת המַלְכוּת לא נגמרת, היא מלאכה יומיומית, מגוונת, מאתגרת. היא דורשת דיוק, לימוד, התמדה והסכמה. האם אני מסכימה למלוך בחסד ובענווה?
זמן לבדיקה, צפיה והבנה.
שבת שלום
Comentarios