פרשת שופטים

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק.

כך נפתחת פרשת שופטים. זוכרים? אנחנו עדיין בעבר הירדן, מחכים ומצפים להיכנס לארץ המובטחת הנמצאת מנגד. משה נושא את נאומו, מסביר את החוקים והמשפטים שצריך לקיים בארץ, כשבפרשה שלנו הדגש הוא על חוקי המוסר והצדק. על השפיטה, על המלוכה, על העקיפה. אולי תשאלו: מה עניין שופטים ושוטרים ומלך שתיכף יגיע? צריך לכבוש פה ארץ! צריך טקטיקה והוראות פתיחה באש ותדריך לפני יציאה לקרב. זה הרבה יותר רלוונטי. משה חושב אחרת. משה רואה רחוק רואה שקוף. הוא יודע שהארץ תיכבש, הוא כבר הבטיח הצלחה בקרב, הוא יודע שהאדרנלין והתשוקה והמוטיבציה יעשו את שלהם (ויגיעו גם חוקי "כי תצא למלחמה", לא לדאוג). אבל הוא הרבה יותר מודאג ממה יקרה בהמשך. מחיי השגרה, מהזמנים בהם הקמת הארץ, המדינה, כבר לא תחשב להישג אלא תהיה עובדה קיימת. בעוד דור או שניים מי יזכור את המעמד הזה? אז יהיו עסוקים בדברים שבין אדם לחברו: רצח, גניבה, שקר, שוחד, ולכן עכשיו זה הזמן להוראות מפורטות שיבטיחו חיים טובים ונכונים כחברה. אז השבוע אנחנו בענייני משפט ומדינה. אלו הדרישות משופט בישראל: לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. כ צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. ואולי לא רק מהשופט, אולי זו דרישה מכל אדם. להיות השופט של עצמו, השוטר של עצמו, להיות מחובר לאמת של עצמו ולא להתבלבל מהצעות מפתות ומעוורות. מלבד הרשות השופטת משה מציג בפנינו עוד חידוש: כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מזל טוב. התחדשנו במלך. לא עכשיו, לא מיד, בהמשך. כשנשב ונתיישב ונרצה להיות עם כמו כולם זה יגיע. חיים ארציים יביאו איתם מלך ארצי. המלך העברי אינו כל יכול. יש עליו הרבה איסורים ויש ממנו דרישות גבוהות מאד, עליו להיות צנוע, לא ראוותן ובעיקר מאמין ולמדן גדול: וְהָיְתָה עִמּוֹ (משנה התורה הזאת) וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו המשרות הבכירות בארץ החדשה לא נושאות איתן זוהר ותהילה, לא מעניקות זכויות יתר, לא מאפשרות התנשאות וגבהות לב והן מוגבלות, מופרדות זו מזו ומפוקחות כולן ע"י חוקי התורה. הפרדה שיוצרת סדר ובטחון. בפרשה מופיע עוד מקום של הפרדה המאפשרת שקט ובטחון: ערי מקלט. שלוש ערי מקלט מתבקשים בני ישראל להקים מיד עם כניסתם לארץ, וכשיתרחבו הגבולות הם מצווים להקים עוד שלוש. מה תפקיד עיר המקלט? תפקידה להעניק הגנה לרוצח בשגגה, למנוע המשך נקמת דם וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים. וגם להוציא את האדם ממשפחתו, מהחברה, משגרת חייו. אדם שהרג, גם בשגגה, אינו יכול להמשיך בחייו הרגילים. עיר המקלט מעניקה אפשרות, מעניקה זמן, מונעת תגובה ספונטאנית ואימפולסיבית. עיר מקלט היא מקום בטוח בזמן של תוהו ובוהו, מקום של שקט בתוך הרעש הגדול, אפשרות של חסד בתוך ים הפחד. כי צדק, ראוי שישא גם חסד ורחמים, ועיר מקלט מאפשרת לתת לרוצח המבוהל אפשרות של גאולה. ערי המקלט, בהם שהו הכוהנים והלויים נעלמו עם חורבן הבית ולא חזרו עוד. האם היום, בחיינו, אנחנו יכולים לייצר לנו עיר מקלט שכזו? מקום בו אפשר לשהות עד יעבור זעם, מרחב אליו אפשר לבוא עם כל הטעויות שעשיתי, עם כל הכאב שגרמתי, אזור שיעניק לי תחושה של בטחון בכל מצב, מקום בו לא יאונה כל רע? איפה עיר המקלט בחייכם? זה יכול להיות מקום פיזי או אדם מסוים או מקום פנימי בתוכנו בו אנחנו סולחים לעצמנו על הכול ומאפשרים לעצמנו להמתין עד ש... (במילותיו של אהוד בנאי) עד שהאמת תצא אני בך אסתתר עד שהסופה תחלוף והקרח ישבר עד שמעיין יבש יפתח ויפכה עד שהשופט יבוא ואותנו יזכה את, כן את, תהיי לי - עיר מקלט

השבוע אני מתפללת שאהיה נאמנה לתפקידים השונים שבתוכי, כפי שמצווה עלינו משה. שאדע לשפוט את מעשיי בצדק וברחמים, שאמלוך על חיי תוך לימוד מתמיד ושאצליח לייצר בתוכי מקום בטוח ומגן,עיר מקלט, ולא רק עבורי.

שבת שלום

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול