פרשת "ראה"

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה"

איזו פתיחה לפרשת השבוע! איזו כניסה לשבוע בו מתחיל חודש אלול! ברכה וקללה. הכול צפוי, אפשרי, נתון לפניך- הברכה והקללה. הרמב"ם התייחס לנושא הבחירה בספרו הלכות תשובה ואמר: "רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו." הבחירה בידינו. במה אבחר?

כביכול הבחירה קלה, אבחר בברכה. אבל פה מסתתר הסוד הגדול: מהי הברכה? מהי הדרך הטובה? מה נכון? האם אמונה עיוורת ומילוי מצוות בקנאות היא הדרך הנכונה? האם הטלת ספק בכל הוודאי והמוכר היא הדרך הנכונה? האם מה שכולם אומרים/ רוצים/ עושים זה הנכון? האם זה יביא לי את הברכה? התשובה לשאלה ניתנת בפרשה במילה: ראה. פנייה לראיה. בניגוד לקריאת שמע בה התבקשנו להקשיב פנימה, פה אנחנו מתבקשים לחדד את ההסתכלות. אנחנו חיים בתוך חברה, יש מסביבנו שכנים וקרובים וזרים. לאן אני מסתכלת? האם על הדרך שלהם? האם אני פוזלת לצדדים? האם מנסה לחקות, לחלום חלום של מישהו אחר? לעבוד את האלוהים שלו? ההוראה המפורשת הניתנת לנו השבוע ונמשכת כחוט השני בכל פרשות ספר דברים היא- הימנעות מוחלטת מעבודה זרה: גם אם יקום בקרבך נביא או חולם חלום וינסה לשכנעך לעבוד אלוהים זרים, גם אם אחיך, או בנך או בתך או אשתך או רעך ינסו להסיתך לעבוד אלוהים זרים, גם אם אלוהי השכנים, העמים האחרים, יראו לך שווים ומפתים- לא תלך אחריהם. בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וזו לא משימה פשוטה, ולא ברורה מאליה, לא קלה היא לא קלה דרכנו.

הבחירה בברכה, בטוב, מתעתעת. הסתכלות נקייה דורשת שחרור מאשליה, מהפרזה, מרצון לא שלי. והטוב הזה גם משתנה, לפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך. לפעמים הוא ברור כשמש ולפעמים מסתתר עמוק בפנים. לפעמים הברכה נקראת לפנינו והיא משמחת וטובה ומלאת אהבה ולפעמים לוקח זמן עד שהיא מתגלה, וגם ההפך: לפעמים אנחנו חוטפים את הקללה בראש, תיכף ומיד, ויודעים שטעינו. לפעמים זה לוקח ימים ושנים להבין שהמקום שאנו נמצאים בו, הדרך שאנו הולכים בה מזיקה, מצרה, מרעה את ימינו. מקוללת. אז הבחירה בידנו, ובפרשה יש לנו גם דינים ומצוות לעזור לנו: לתת מעשר,(להיות נדיבים), לא תאכל כל תעבה (לא להיות חזירים) לשמוט שמיטה (לזכור שהאדמה לא שלנו) לחגוג את חגי ישראל: פסח, שבועות וסוכות וגם וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ לכל אחת ואחד הדרך שלו לחפש את ברכתו, את הנכון בחייו. אני נעזרת רבות בתורתה של ימימה אביטל שמזכירה לי: "אפשר לבחור ברעש, בדמיון בהפרזות ובסערה כל החיים, מותר. כל אחת היא חופשית." וממליצה: "לא תבחר בחלק שמזיק לה אלא תבחר בהבנה" "מה תבחרי? תבחרי בטוב." . אז בשבילי זה המדד: מה הטוב לקיומי. מה מביא לי שמחה, מה מביא שקט ואהבה לחיי? זה הטוב. והוא אכן משתנה, ודורש בדיקה יומיומית וגמישות ושאלת שאלות, ושחרור אחיזות, והוא דורש הכרה פעילה וסליחה על טעויות וקבלת החולשות ושימת לב לשמחות ולדיוקים ולחסדים הניכרים בדרכי. כי אמנם, לפי הפרשה, אנחנו עוד שנייה מגיעים למנוחה ולנחלה, אבל בחיים- יש גם מדבר, וגם מקום צר וגם ארץ זבת חלב ודבש. כל יום והבחירה שלו. שבת מבורכת לכולם.