פרשת קורח - המשקיף והמשתקף

השבוע, בפרשת השבוע, אנחנו קוראים על המרד הגדול שהתרחש במחנה ישראל. אנחנו קוראים על קורח, בן דודם של משה ואהרון המנהיגים, בן דודו של אליצפן נשיא השבט, נינו של לוי בן יעקב, אשר קם ומורד בסמכותם של בני דודיו.

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן…. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל ה'.

טענתו היא שמשה ואהרון מתנשאים על כל העם, כאשר כל העם למעשה הוא עם נבחר וקדוש לה'.

בחירת מילים מעניינת בחר קורח. הוא לא אמר שבגלל משה הם סובלים במדבר, הוא לא התלונן על העונש החמור שקיבלו לנדוד עד מותם במדבר, הוא לא מתלונן על התנאים, על המצב, על העתיד שלא נראה לעין. הוא מתלונן על ההתנהגות של משה, בהמשך הוא עוד אומר למשה: כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם-הִשְׂתָּרֵר

קורח מאשים את משה ואהרון בהתנשאות, בשררה, בבידול, ביוהרה. קצת דומה לדברים בהם אנחנו מאשימים בימים אלו את מנהיגנו.

מורתי ימימה אביטל זצ"ל מלמדת שאנחנו פועלים בדרך של :"המשקיף והמשתקף". או במילים אחרות, הפוסל במומו פוסל.

אם אני מאשימה מישהו שהוא פגע בי- אני בעצם משקיפה על הפגיעות שלי. אם אני כועסת על מישהו שהחסיר ממני אני בעצם חווה את המקום החסר בתוכי. אם אני מרגישה שמישהו דחה אותי, אני מרגישה את הדחייה שלי עצמי במצב הזה.

קורח משקיף על המתרחש סביבו ומזהה התנשאות, שררה, יוהרה. אלו בדיוק התכונות שלו דרכן הוא צופה על המציאות. המחשבה שהוא טוב מאחרים, שמגיע לו, שהוא יודע יותר טוב, הן אלו שגורמות לו לראות כמה רע ונורא המצב.

כשהלך הרוח האישי של אדם הוא שהוא קורבן של המציאות, שכולם סביבו לא מספיק טובים, שלא רואים אותו- חווית המציאות שלו קשה מאד.

כשהלך הרוח הפנימי של האדם הוא שהוא יכול להועיל לחברה בדרכו, שכל אחד נותן במידתו וכפי יכולתו, שבכל מציאות מתרחש גם טוב- חווית המציאות שלו מאפשרת ומצמיחה. המציאות יכולה להישאר אותה מציאות, החוויה משתנה לגמרי.

חז"ל אמרו במסכת אבות: הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, ואפילו פרטו: עין רעה ויצר הרע ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם.

פרשת קורח מראה לנו כיצד תכונות אלו מוליכות אדם לאבדון.

הקנאה, התאווה ויצר הכבוד הם חלק ממכלול הרגשות שלנו, אנחנו יכולים ללמוד לא לפעול דרכם אלא להתבונן בעצמנו, לזהות אותם כמייצרים לנו חווית מציאות הרסנית ולהשלים בתוכנו את מה שחסר לנו: קבלה, הסכמה, נתינה.

שתהיה שבת נעימה

שבת שלום

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול