פרשת "פינחס"

במרכז הפרשה שלנו השבוע עומד מפקד בני ישראל לפני כניסתם לארץ. זוכרים שרק לפני שבעה שבועות, ליד הר סיני, נערך מפקד של כל הזכרים? מאז עברו 40 שנה, עברנו דרך ארוכה ומלאת הרפתקאות ועוד רגע עומדים לכבוש ולהתיישב בארץ כנען. כדאי לדעת מי נשאר איתנו. וכך אנחנו מקבלים רשימת שמות מפורטת של כל בני העשרים ומעלה. בין כל השמות אני מגלה שם שקרוב לליבי במיוחד: בְּנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם: בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי:

ולגלעד, (שם בני האמצעי) 5 בנים: איעֵזֵר, אשֱׂריאל, שכם, שמידָע, חֵפֵר. וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:

תכירו בבקשה את מַחְלָה, נּׂעה, חָגלָה, מִלכָּה ותרצה. דור שביעי לסבא יוסף (שעצמותיו נישאות כל הדרך ממצרים לקבורה בארץ ישראל.) שמות הנשים היחידות בכל מפקד בני ישראל. ולא סתם הן מוזכרות. הנשים האלו שייכות לנבחרת החלומות של הנשים ששינו את ההיסטוריה של עם ישראל, כמו למשל: תמר, רות ומרים. תיכף נחזור אליהן.

בתום המפקד (שמניינו דומה באופן מפתיע למפקד הקודם) נאמר לנו איך לחלק את הארץ בין כל השבטים: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת: לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט: יפה נכון? שבט גדול מקבל שטח גדול, שבט קטן מקבל שטח קטן. מיקום השטח וטיבו יקבע עפ"י הגרלה.

נושא הנחלות הוא נושא חשוב מעין כמוהו. הנחלה שייכת למשפחה. עוברת מאב לבן. אין אפשרות להעבירה לאדם מחוץ למשפחה, הנחלה המשפחתית מגדירה אותנו. מאיפה באנו ולאן נשוב. היא מבטיחה מעמד, כוח, שייכות, רכוש, מקום. ומה קורה כשאין רצף משפחתי? כשאין בן ממשיך? כשהשושלת נקטעת? איך שומרים על המסגרת המשפחתית? וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה: וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְהֹוָה בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ: לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ:

בתום המפקד באות חמש בנות צלפחד, נעמדות לפני ראשי ההנהגה, לפני הקבינט הביטחוני אם תרצו, ודורשות: לאבינו שמת במדבר אין בנים. האם שמו צריך להימחק? האם אין מקום גם בשבילנו, בשביל מורשת משפחתנו? אנחנו מבקשות אחוזה בשם אבינו. מזכירה לכולם שמדובר בתקופה הקדומה, בה אישה הייתה רכוש ונחשבה פחות מגמל, ואישה וזכויות היו מילים סותרות.

אז מסתבר שלא אצלנו. הזכות לפנות לראש הממשלה ונבחרתו נתונה גם לנשים שרוצות בכך. מכיוון שטענתן על עקרון חשיבות המשכיות המשפחה סותרת את עקרון ירושת הבנים, העניין מובא בפני הערכאה הגבוהה ביותר: וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְהֹוָה: התשובה ברורה וחד משמעית: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: כל כך צודקות הן, עד שהן קובעות תקדים שיכנס לחוקת משפט ישראל בעניין

דיני הירושה: אם אדם מת ואין לו בן תעבור נחלתו לבתו. ואם אין לו גם בת, תעבור לאחיו, ואם אין לו אח, לאחים של האב ואם גם זה אין- לשארו הקרוב אליו ממשפחתו.

מרגשות אתי מחלה, נעה, חוגלה, מילכה ותרצה. מזכירות לי שקול האישה יכול להביא מחילה, תנועה להתקרבות, חגיגה, מלכות, רצון טוב, חוכמה, ישועה וברכה, הן מחברות אותי אל השורות האהובות עלי מתוך המזמור לכה דודי:

התעוררי, התעוררי / כי בא אורך קומי אורי, עורי, עורי שיר דברי/ כבוד ה' עלייך נגלה.

תודה לכן נשים מופלאות על שאתן מלמדות אותנו להשמיע את קולנו ולשמור על מקומנו. שבת שלום.