פרשת נשא

בשבוע שעבר התחלנו לקרוא בחומש במדבר, חומש שמביא איתו את תנועת המסע, את קשיי הנדודים ואת המדבר הגדול עם כל האפשרויות וכל חוסר הוודאות שבו.

פרשת נָשא החזירה אותי אל הנושא המרכזי בו בחרתי לעסוק השנה, נושא הזוגיות. בפרשה שעוסקת בשלום החשוב מכל: שלום בית.

בתוך הפרשה שכוללת כמה עניינים מופיעים דיני אישה סוטה.

עפ"י קריאה פשוטה זהו כביכול טקס משפיל לאשה בגלל חשד של בעלה. אך בקריאה מעמיקה נגלה שהדגש הוא שלבעל או לקהילה אין רשות להעניש את האשה. דווקא הטקס המשונה הזה בא להגן על האשה מפני מעשה נקמה.

קריאה מעמיקה תגלה שהבאת האישה לבדיקה זו חייבת שתיעשה מרצונם המשותף של שני בני הזוג, וכל אחד מהם בפני עצמו יכול למנוע את קיומה של הבדיקה אם אינו חפץ בה. ומדוע ירצו שני הזוג את הבדיקה? מפני שהם חפצים לחיות יחד. מפני שהם אינם רוצים להיפרד אך גם לא יודעים כיצד ליישב את המחלוקת בניהם. הטקס הזה תפקידו בעצם להגן על האשה ולהביא לשלום בתוך הזוגיות. "גדול שלום שבין איש לאשתו" (חז"ל)

הבדיקה שאותה יוזם הבעל המקנא לאשתו נועדה לשמש תחליף לדיון משפטי, שכמעט תמיד הוא בלתי אפשרי.

מי שמיישב את המחלוקת אינו איש חוק, אינו בית משפט, אלא כהן המבצע טקס משונה של שתיית מים המעורבבים בעפר ודיו. ההכרעה נעשית ע"י מעשה נִיסִי, המעשה נִיסִי אישי היחיד בכל התורה כולה.

דיני אשה סוטה ייחודיים בתורה ונאמר שמאז שחרב בית המקדש הראשון אינם מתקיימים עוד. אם כך איך הם רלוונטיים לחיינו עכשיו?

הפרשה מלמדת אותי לא למהר לשפוט, לא למהר לכעוס ולא למהר לחוש כקורבן.

"דברים שרואים משם לא רואים מכאן". פסוקים שנקראים בקריאה ראשונית כפוגעניים מתבררים בהעמקה כמֵגינים והוגנים. התנהגות של הזולת שלא מובנית ונראית כבגידה באמון יכולה להתברר כאחראית ואכפתית. מילים שנאמרות לי הנשמעות משפילות ומעליבות, יכולות להיות מובנות כרגישות ודואגות. כל זה כאשר אני לא פועלת במהירות, ביהירות, כאשר אני לא נכנסת למאבק על מי צודק ומי חזק.

פרשת נשא כוללת את ברכת כהנים עם הפסוק יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. מזכירה לי שוב לחפש את דרכי השלום, לחפש את הדרך להתקרבות, לחפש את האהבה שמסתתרת מתחת לפחדים כולם. אם ה' מוכן למחוק את שמו מהמגילה למען שלום בית, אולי גם אני אהיה מוכנה למחוק את גאוותי ואת פגיעותי, ולראות משם- את הדרך האחרת, המאפשרת, המחברת.

שבת שלום.