פרשת נח

בפרשת נח אנחנו עוברים שינויים מהפכניים. פרשה זו עוברת מן כלל האנושות אל הפרט (נח ואח"כ אברם ומשפחתו), אנחנו קוראים על הקשר המיוחד בין אלוהים ובין עולמו. בפעם הראשונה בתורה מוזכר שהקשר מעוגן בברית. פעמיים מוזכרת המילה "ברית" בפרשה. בפעם הראשונה, לפני המבול: וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל-הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ. ובפעם השניה אחרי המבול כשנח ומשפחתו יוצאים מהתיבה: וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. מהי ברית? ברית היא בחירה הדדית. שני צדדים בוחרים זה בזה ומבטאים את בחירתם בהתקשרם זה עם זה בקשר פורמלי. האם ההגדרה הזאת מתאימה לבריתות המוזכרות בפרשה? הברית הראשונה נאמרת לנח אך אינה מתייחסת רק לנח. הברית עם נח מתייחסת לשמירה על נח ומשפחתו, אך למעשה זו הברית של אלוהים עם עולמו, ברית שנכרתה מרגע בריאת העולם. ברית של המשכיות וקיום. הברית השנייה מכוונת לבני נוח ולבנים שיבואו אחריהם. הברית עונה לפחד ולחרדה בהם נמצאים אלה שהיו סגורים במשך שנה שלמה, נישאים על גבי גלים גבוהים, שיצאו מהתיבה וגילו שהעולם אותו הכירו איננו עוד. בברית הזו מתחייב ה' שלא יקרה שוב חורבן כזה, אך הפעם הוא מבקש גם מבני האדם התחייבות: לבני האדם יש חלק בברית הזו. הברית מחייבת את שני הצדדים. הצד של בני האדם כולל כיבוד האדם ואת החיה, איסור שפיכות דמים, איסור גזל, איסור אכילת הבשר על הדם. ברית היא היסוד לזוגיות, ברית שמושתתת על אהבת אמת ורצון אמיתי להיות בטוב. העולם מתקיים בזכות הברית בין האלוהים לאדם, בזכות ההבטחה המשותפת. פרשת נח מלמדת אותנו שהברית הזו היא הבסיס לקיום העולם. ואנחנו? איך אנחנו מתייחסים לברית שאנחנו כורתים? עד כמה אנחנו מחוייבים לה? עד כמה אנחנו זוכרים את המשמעות העמוקה שלה? הברית עם בני הזוג, הברית עם בני משפחה, לפעמים עם חברים, אפילו עם אויבים? עד כמה אנו זוכרים את ההתחייבות הזאת האמיתית, המהותית, שגדולה יותר מכל ריב או חוסר הסכמה? פרשת נח מזכירה לי מהי עוצמת הברית. חוזקה, יכולתה, יציבותה "יום יום וליל כל הזמן בנתיב אחד- לא מסומן. יום יום וליל - כל הזמן יחד ולבד לך, לעצמי נאמן. " (אהוד מנור)


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול