פרשת משפטים

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם

פרשת משפטים מגיעה מיד לאחר מעמד הר סיני ומתן עשרת הדיברות. אם בפרשה הקודמת זכינו בהתגלות האלוהית, הרי בפרשה זו אנו זוכים בספר הברית, בחוקה הישראלית העתיקה ביותר. רובה של הפרשה מוקדש ל53 מצוות. מצוות בעניינים אזרחיים, מוסרים, חברתיים וחלקן גם מצוות של עבודת האלוהים. מצוות, משפטים, וגם העונש המוטל על מי שעובר עליהם. בעזרתם יכולים השופטים- שרי המאה, החמישים והעשרות שנתמנו בפרשה הקודמת, לפסוק בעניינים שבין אדם וחברו, בעיקר בנושאי רכוש ונזיקין. אחרי קבלת עשרת דיברות שהן תנאיי הקבלה לעם היהודי, מגיעה חובת הביצוע, איך מתנהג עם שהוא עם סגולה, ממלכת כוהנים וגוי קדוש? בעשרת הדברות ניתן תמצית האידיאל ובפרשת משפטים מפורט האידיאל הזה למעשים בפועל: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים מתורגם לדיני העבד העברי. כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ מתורגם לעונש על המקלל או מכה את אביו ואמו מצוות לֹא תִרְצָח לֹא תִגְנֹב לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר מפורטות לחוקי התנהגות יומיומית, מול השכן ורכושו, מול הגר, מול האביון. לאחר שחלפה תרועת השופרות, לאחר שתמו הקולות והברקים, לאחר שהעשן התפזר, אנחנו נשארים עם השגרה, עם מלאכת יומנו, עם העבודה השחורה. החיים לא מורכבים מסיסמאות, החיים מורכבים מאלפי אלפים של רגעים ואלוהים נמצא בפרטים הקטנים. פרשת משפטים באה ללמד אותנו שעבודת השם נעשית לא רק בטקס מיוחד, לא רק ע"י אנשים מובחרים, ולא רק בזמן מסוים. עבודת השם היא עבודה יומיומית: בכל יום יש לנו הזדמנות למלא אחר המצווה שלנו, לדייק את המעשים שלנו. בכל יום יש לנו אפשרות לא לשקר, לא לרמות, לכבד, לתמוך, לתת, להיות ישרים. להיות אמתיים. מטרת המצוות היא לאפשר חיים של מוסר ויושר בחברה החדשה, אך גם לגלות לעם העבדים אילו עוד רבדים קיימים בתוכו. לא רק צייתנות, לא רק הישרדות, לא רק נאמנות. תרצה אתר כתבה בשיר המצורף: "דברים פשוטים כמו אהבה, בתוך הנפש נחבאים". המצוות האלו באות לגלות לעם שלא הכיר את הדברים הפשוטים הנחבאים בנפש. לגלות לו את האהבה, את יכולת הנתינה, את החמלה, את אהבת האמת. לגלות לו עוד דרך לעבודת השם . לא מתוך פחד ויראה, אלה מתוך התחשבות בזולת, נתינה ואהבה.

"הבוקר בא כבר יום חדש נצא לדרך היום נאמר תמיד אמת עד בוא הערב" השבת תמלא שנה לפטירתו של אבי האהוב, זאביק (וילי) דה- לוי. אבי לא שמר מצוות בדרך האורתודוקסית, אך כל חייו היה אדם של נתינה, התחשבות וחמלה. על קיברו חקקנו את המשפט ממסכת סוטה: "גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מהיראה". אבי לימד אותי מהי עשיה טובה, מהי נתינה לזולת, מהי חריצות, מהו יושר ומהי דרך האמת. הוא לימד אותי שחסדים ניתן לעשות מדי יום, בשקט ובמסירות, בין אדם לחברו ובעיקר בין אדם לזולתו, גם אם אינו חברו. אבי אהב אנשים ובעלי חיים ודאג גם לאלה וגם לאלה. ממנו למדתי שניתן להיות יהודי טוב גם ללא כיפה על הראש ושמירת שבת. ממנו קיבלתי אהבה יומיומית ולו אני מקדישה דברים אלה באהבה גדולה. "אתה יודע מי אני, יודעת מי אתה הכל בסדר, הכל בסדר."

שבת שלום.