וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.....
פרשת משפטים מגיעה מיד אחרי קבלת עשרת הדברות, עשרת החוקים האולטימטיבים לחיים מתוקנים, אליהם אפשר לשאוף וכנראה אף פעם לא להגיע. פרשה זו מפרטת 53 משפטים המכילים את הבסיס למערכת המשפט היהודי (האזרחי והפלילי) בישראל. חוקים אלה נוגעים לתחומים השונים הנחוצים לחיי חברה מתוקנים: הזכות לחופש, זכות הבחירה, זכות הקניין, מידתיות העונש, הזכות לחיים של אמת וצדק, הזכות ליום מנוחה. משה מספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים : וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
נעשה ונשמע. המשפט הידוע והמבלבל הזה, סמל הציות והאמונה. נעשה ורק אז נשמע. אבל מה בדיוק נעשה אם לא שמענו מה לעשות? הפרשנים מתפתלים סביב המשפט הזה, מתווכחים על סדר הדברים שקרו, מה קדם למה, מה נאמר לעם מתי והאם המשפט הזה נמצא או לא נמצא במקום הכרונולוגי שלו. פרוש "שפת אמת" מנסה להביא פתרון משלו: "מתוך מעמד הר סיני המרשים וההתכוננות אליו נמלאו בני ישראל באמונה שלמה והסכימו לקבל כל מה שיאמר להם. מבלי לבדוק קודם כל מצווה ומצווה אם טובה היא בעינם או לא. ולאחר שקיבלו עליהם בני ישראל את המצוות, ניתנה להם גם ההבנה." אני נזכרת ביציאת מצרים: בני ישראל יצאו ממצרים בלי לדעת למה. קודם הם עשו ורק אח"כ הם שמעו את הקול האלוהי, רק אח"כ הם חוו את מעמד הר סיני ושמעו את ההבטחה להביאם לארץ זבת חלב ודבש, וכך גם בחציית ים סוף, כשבני ישראל עומדים מול הים הם צריכים לעשות- לחצות. ורק אחרי שעשו את הצעד הראשון- הם הבינו: ים סוף נחצה לפניהם והם יכלו לעבור. על זה אומר המשפט הידוע: במקום שבו נגמרת הידיעה מתחילה האמונה. כך גם בחיינו. לפעמים נדרשת עשייה אמיצה, עשייה בלי להבין עד הסוף למה, בלי לרדת לכל הפרטים הקטנים. יש דחף גדול לעשות, להתקדם, לפרוץ החוצה. ורק אחרי שעושים- שומעים. אז מגיעות ההבנות: מה הייתה סיבת העשייה, לאן אני הולכת מכאן, מה אני רוצה להשיג, וכמה דברים נפלאים נפתחו בפני. פתאום שומעים את מה שלא יכולתי לשמוע בעבר, פתאום "האסימונים נופלים". משפט "נעשה ונשמע" הוא משפט האמונה העמוקה. והנה, תוך מספר פסוקים משה מקיים אותו ממש: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה-שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם.
משה מוזמן לעלות אל הר האלוהים לקבל שם את לוחות האבן, לוחות הברית. ויַּעַל מֹשֶׁה אֶל-הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת-הָהָר. טז וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-יְהוָה עַל-הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן. יז וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהוָה כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יח וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל-הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.
משה עושה: עולה על ההר אל תוך הערפל. ששה ימים ישב משה בערפל. מה הוא חשב? האם הוא פחד? איך הוא הרגיש בתוך חוסר הוודאות הגדול, בתוך הלא נודע הסמיך? כמה אומץ נדרש לו כדי להמשיך לשבת לבדו, יום אחר יום במשך שישה ימים. לשבת ולהמתין. להמתין לשמוע את הקריאה. וביום השביעי היא הגיעה: ביום השביעי משה נקרא להמשיך לעלות, למעלה, אל האש האוכלת בראש ההר. ומשה? לא שואל ולא מתמהמה, לא בודק ולא מחשב דרכו מחדש. עושה ושומע. בלי ידיעה, מלא באמונה עולה אל ראש הר סיני ושומע את קול אלוהים חיים.
אני לא יודעת מה אתכם, אני ממש מתרגשת. האומץ הזה, הנחישות, הידיעה הברורה מה צריך לעשות גם כשלא יודעים כלום, היכולת לעזוב את הקרקע בטוחה, את המקום בו הכול נראה ברור וללכת... אל הענן, אל האש, אל ראש ההר. החיילים שלנו עושים את זה, המדענים שלנו עושים את זה, היוצרים הגדולים, פורצי הדרך. וגם אנחנו, הרגילים: כשאנחנו עוזבים את ביתנו, כשאנחנו עוזבים קריירה מבטיחה, כשאנחנו נוסעים אל הטיול הגדול או כשאנחנו עוברים יבשת, תרבות ,שפה, אפילו כשאנחנו מביאים ילד לעולם. רב הנסתר על הגלוי ואנחנו הולכים לתוכו, כי משהו אחד אנחנו יודעים. שם, בפנים, נשמע את קול האלוהים.
השבוע אני מתפללת ליכולת האמונה הגדולה של נעשה ונשמע. לתעצומות הנפש וגבורת הלב, ליכולת לשמוע וללכת בעקבות הקול הפנימי, הקול האלוהי: בואי ואתן לך את תורתך ואת מצוותיך.
שתהיה שבת נפלאה לכולם.
Comentarios