פרשת משפטים - עשרת הדברות כראשי פרקים

השבוע אנחנו קוראים את פרשת משפטים, פרשה המורכבת מ53 מצוות מעשיות הקשורות לכל תחומי החיים. להזכירכם, מדובר עדיין במעמד הר סיני. העם נמצא למרגלות הר סיני, רק לפני רגע ראו את הקולות, הלפידים והעשן. רק לפני רגע הם שמעו את עשרת הדברות. רק לפני רגע העם נבהל והתרחק והנה המעמד העוצר נשימה מתחלף ברשימה מפורטת מאד של חוקים. איך עוברים משיא הקדושה לרגעים של חולין? הרש"ר הירש מסביר זאת כך:" אין לעשרת הדברות קדושה יתרה או חשיבות יתרה על כל מצווה אחרת ממצוות התורה .הם אינם מקודשים יותר מכל שאר המצוות. בפירוש הכריז הקב"ה על עשרת הדברות כעל מבוא גרידה, מעין חקיקה לקראת עיקר כל חקיקה שתבוא אחריהם" כלומר, עפ"י הרש"ר הירש חשיבות מעמד הר סיני אינה דווקא בגלל הטקס המרשים של עשרת הדיברות אלא דווקא כי זהו המעמד בו ניתנו כל המצוות לעם ישראל. כל מצווה שניתנה מאת הקב"ה למשה חשובה באותה מידה. "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" חשובה כמו שילוח העבד העברי. "לא תרצח" חשובה כמו השבת אבדה. "זכור את יום השבת לקדשו" חשובה כמו מצוות מדבר שקר תרחק. אין מצווה גדולה ומצווה קטנה, מצווה חשובה או מצווה תפלה. הפרשנות הזאת מזכירה לי את לימודי ימימה, בהם אנחנו שואפות להגיע לדיוק. אין דיוק גדול או דיוק קטן, דיוק שנחשב יותר או פחות. העיקר הוא להיות בהתקרבות המאפשרת דיוק, כל דיוק, דיוק מתחיל, דיוק ראשוני, דיוק מעמיק. דיוק המאפשר שינוי. דיוק המאפשר חיבור לטוב. העיקר הוא לדייק, לעשות טוב, למצוא את דרך הישר בדרך שלי. פרשת משפטים מלמדת אותנו בהרבה פסוקים, מילים ומשפטים ש"נעשה ונשמע" מתחיל בעשיה. עשיית טוב, עשיה מתוך כבוד לזולת, עשיה מתוך התחשבות חברתית. זו המשמעות של קבלת עשרת הדיברות, זו המשמעות האמיתית של קיום הברית בין הקב"ה ועם ישראל. המשורר עמיחי כתב: אָבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת לא בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, לא בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף מִלִּים טוֹבוֹת, וְהוֹסִיף "אָנָּא" וְהוֹסִיף "בְּבַקָּשָׁה". וְזִמֵּר זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר, לא תִּשָּׂא שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, לא תִּשָּׂא, לא לַשָּׁוְא, אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי, לא תִּגְנוֹב, לא תִּנְאַף, לא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַפְּתוּחוּת עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ. אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת: הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, "לא תִּשְׁתַּנֶּה" וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, "הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה" כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים. שתהיה שבת שלום