פרשת משפטים - לחופש נולד

פרשת השבוע, פרשת משפטים, ממשיכה את דבריו של קב"ה למשה בהר סיני.

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. 53 משפטים, כלומר חוקים, העוסקים ברובם בעינינים שבין אדם לחברו, בין אדם לסביבתו, ללוח השנה שלו וחוקים בין אדם לאלוהיו. בסוף הפרשה משה שוב עולה אל הר סיני ושוהה בו שהות ארוכה, ארבעים יום וארבעים לילה, שהות שתבלבל את עמו ותעלה לנו בעגל הזהב.

אבל אנחנו עדיין לא שם. המשפט הראשון שניתן בפרשה עוסק חוק עבד עברי. חוק המדבר על זכות האדם להיות חופשי. החוק הראשון מתכתב עם הדיבר הראשון: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי.

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.

המשפט הראשון בפרשת משפטים משחזר את חווית השחרור מבית עבדים. אדם יכול להיות עבד, אבל לכל אדם נתונה הזכות לחירות, לצאת לחופשי, לחזור אל ארץ אבותיו. לאדם יש גם רשות לסרב לשחרור הזה, אם יש לו משפחה שנשארת בבית אדוניו. כשהאדם בוחר לוותר על החופש שלו למען משפחתו זו בחירה לחיים. הוא מצהיר על כוונתו לפני הדיינים ואדוניו מרצע, מנקב את אוזנו, כסמל לוויתור שלו על הזכות לחופש.

כשאנחנו קוראים את הפסוקים האלה היום זה נראה כמו מנהג עתיק וחסר חשיבות אבל העבדות לא פסה מו העולם. כל אחד מאתנו בשלב מסוים בחייו היה או יהיה עבד, יעבוד משהו או מישהו. משהו או מישהו שיש לו השפעה גדולה על החיים, שמעניק פרנסה, בטחון, תחושת קיום, שקט יחסי. משהו או מישהו שלא מאפשר בחירה, לא מאפשר חופש אמיתי, שיוצר יחסי תלות ומאפשר רק מקום צר ומצומצם. זו יכולה להיות זוגיות מרצה, מקום עבודה תובעני, דרישות חברתיות לנראוּת חיצונית, דרישות פנימיות להתנהגות הולמת.

זה יכול לקרות לכל אחת ואחד מאיתנו ואולי אפילו מחויב המציאות. שנים של עבדות, עבדות שמאפשרת חיים ומצמצת גדילה. עד שחולפות "שש השנים", זה יכול לקחת שש, עשר, עשרים, ארבעים שנה. אבל מגיע הזמן לצאת לחופשי. ולא הפשוט הוא הדבר. לא פשוט לצאת מבית עבדים בו הכל מוכר, ברור וידוע אל הבלתי ידוע. לא קל לעזוב הכל ולהישאר לבד.

הזכות הזאת לחרות מחייבת יכולת נפשית חזקה, וגם אמונה.

כך כתב רבי יהודה הלוי:

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –

עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:

עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ

"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי.

החופש הוא נחלתו של עבד אלוהים. מי שעובד את אלוהיו, מי שזוכר שאין אלוהים אחרים: לא הכסף, לא התואר, לא המעמד, לא ראשות הממשלה, לא ראש הממשלה, לא מה יגידו ולא מה יחשבו עלי, הוא החופשי באמת.

זה המקום אליו שואפת הנפש, המקום המשוחרר מכבלי היצרים, הפחדים, הריצוי והזיוף. זה מקום בו אנחנו משאירים מקום לאלוהים לעזור לנו, להתקיים בנו, להוציא אותנו ולהוביל אותנו אל הארץ שלנו, אל המקום בו אנחנו שייכים באמת. זו זכותנו, זו מצוותנו, קודם כל לעצמנו.

שתהיה שבת חופשיה מכבלים

שבת שלום


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול