פרשת "מקץ"

השבוע הפרשה מספרת לנו על תהליך יציאתו לאור של יוסף. כמו יהלום גולמי הבוקע ממעמקי האדמה ומאיר את עיניהם של הסובבים אותו, יוסף מובא מבית הכלא לפני פרעה כדי לעזור בפתירת חלומותיו של המלך. הוא שומע, מבין ומודיע לפרעה: קיבלת מסר מאלוהים, הודעה מה צופן לך העתיד. ולא רק את המסר מוסר יוסף, הוא מוסיף ומציע דרכי פעולה: מה לעשות בעקבות החלום. וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. לה וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ. לו וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב.

פרעה, כמלך שיודע לזהות יהלום אמיתי כשהוא רואה אותו, מכיר מיד באיכויותיו של יוסף ומשבח אותו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. מילים נפלאות שיוסף כנראה שומע לראשונה בחייו. ויוסף אכן ממלא אחר הציפיות, מצליח מיד להיכנס לתפקיד המשנה על המלך ולצבור במחסני מצריים בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד--עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר, כִּי-אֵין מִסְפָּר. וכעבור שבע שנים מגיע הרעב. רעב אזורי שהביא למצרים נהירה מכל האזור וגם את בני יעקב. עשרת האחים מתייצבים בפני יוסף, משתחווים לו, מבקשים לקנות אוכל:וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת

יוסף מכיר את אחיו, מתנכר להם ומרגע זה מתחיל להעביר אותם מסכת ייסורים שלא נגמרת: הוא מאשים את האחים בריגול (אולי כהשלכה מתוך מעשי הריגול שלו עליהם בנערותו, כי זה מה שהוא מכיר על מערכת היחסים בין אחים), משאיר אותם שלושה ימים בכלא, מכריח אותם להביא גם את בנימין למצרים בזמן ששמעון מחכה בכלא, מחזיר להם, ללא ידיעתם את הכסף ששילמו עבור האוכל וכשהם מגלים זאת הם נבהלים מאד ולבסוף, כשהם חוזרים למצרים עם בנימין הוא מטמין גביע כסף באמתחתו ומפליל את בנימין כגנב. אני קוראת וליבי מתכווץ. האם זהו יוסף? יוסף הידוע כיוסף הצדיק? כמה כאב, כמה פחד, כמה תחושת אשמה ומצג שווא הוא מעביר את אחיו? ומדוע? אם הוא יודע, כפי שיאמר בפרשה הבאה, שהכול חלק מהתוכנית האלוהית, שאלוהים שלח אותו למצרים כדי לדאוג להם, אז למה כל ההתעללויות? לשם מה כל הסאגה הקשה הזאת?

מסתבר שלכאב יש תפקיד. מסתבר שכדי לרפא מערכת יחסים מקולקלת צריך תהליך ארוך והדרגתי.

פרשת היעלמותו של יוסף היא פצע פתוח ומדמם במשפחה. סוד שלא מדברים עליו, כאב בלתי ניתן מנשוא אצל יעקב האבא, מקרה המשפיע על הדרך בה כולם פועלים, חושבים ומתנהגים. והנה מגיעה ההזדמנות לרפא את הפצע. יוסף ואחיו עוברים מסעות של ייסורים. יוסף עבר את מסע הייסורים שלו שהפך אותו מבן זקונים מפונק לשר בכיר בארמונו של פרעה והאחים עוברים מסע שעוזר להם להסתכל באופן אחר על מערכות היחסים בניהם עד כה, להביע חרטה, מסע שפותח בהם פתח לאמת המרפאה. מסע הייסורים שהאחים עוברים מקלף מהם שכבה אחר שכבה את שכבות ההגנה, ההכחשה, השקר והזיוף שהתעטפו בהם כל חייהם. כשהאחים המואשמים בריגול מושמים בכלא הם מיד מקשרים זאת כעונש על מעשיהם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת. כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד--וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ הנה מתחילים לדבר על מה שקרה. כשהם חוזרים הביתה ומספרים ליעקב שהם חייבים לחזור עם בנימין הוא כועס ומאשים אותם- הנה יוצאים הרגשות לאור. ראובן ויהודה, מנסים כל אחד בדרכו לפייס את האב, ליצור אמון מחודש, לרכוש את בטחונו. שניהם מציעים את היקר להם מכל תמורת בנימין, ראובן את שני בניו ויהודה את עצמו. הנה מתחיל סוף סוף ניסיון להתקרבות. כשמתגלה הגביע המפליל בין חפציו של בנימין קורעים האחים את בגדיהם לאות אבל. הנה מגיעה החרטה העמוקה, האבל על חטאם הנורא, הנה מגיעה האמת המרפאה. ויוסף, שעד כה לא גילה את רגשותיו, לא ביטא שמחה או כעס, עצב או התרוממות רוח ולא ביטויי אהבה, יוסף בוכה. בוכה כשהוא שומע את חרטת האחים ובוכה כשהוא רואה את אחיו הקטן. גם יוסף עובר תהליך של התקרבות לעצמו ולרגשותיו. בניו של יעקב יורדים מצריימה כדי "לשבור שבר" ובמסע הזה, בלי שידעו ובלי שהתכוונו, הם עוברים תיקון והחלמה.

הם לומדים להסתכל בעיניים אחרות על עצמם, על מעשיהם, על מערכת היחסים בניהם. יוסף לומד בסופו של דבר לראותם בדרך אחרת, בדרך של חמלה, של געגוע, של סליחה. הפיוס עוד לא התקיים, האמת עוד לא נאמרה בפירוש, זה יחכה לשבוע הבא, ובינתיים אני לומדת השבוע מהפרשה: שניסיונות קשים באים ללמד אותי דברים חדשים על עצמי, באים לעזור לי לקלף את קליפות השקר והאשליה. שהתיקון האמיתי נעשה מתוך הכרה באמת ופרידה מהזיופים ומצגות השווא. שזמן של המתנה הוא חלק מתהליך השינוי והכרחי כדי לאפשר התקרבות לעצמי. בהשראת הפרשה אבקש השבוע למצוא דרך להתקרבות טובה ומדויקת לעצמי ולסביבתי, התקרבות שתאפשר חיבור מאיר ומטיב מסביב. שבת של אור לכולם.



צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול