פרשת מטות - העיקר והטפל

בפרשת מטות אותה אנחנו קוראים השבוע, משה מקבל ידיעה שאף בן אנוש לא קיבל לפניו ואחריו. משה מקבל ידיעה על זמן מותו:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.

משה יודע שהוא צריך לשלוח את העם למלחמה במדיינים (עמה של אשתו ציפורה, העם שנתן לו מקלט כשברח מארץ מצרים). לאחר המלחמה, עם כניסת העם לארץ כנען, יהיה זה יום מותו.

לאחר המלחמה עם המדיינים, בני ישראל יכנסו לארץ כנען ויתיישבו בה עפ"י תוכנית החלוקה. משה, שכל כך רוצה להיכנס לארץ ואינו מורשה, מכין את בני ישראל ובינתיים מקבל פניה משונה. הוא מתבקש ע"י בני שבט ראובן וגד לתת להם אישור לא להיכנס לארץ. במקום זה הם מבקשים להישאר בעבר הירדן, מקום בו יש מקום מרעה למקנה הרב שברשותם.

וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם-הֲבִיאֹנֻם אֶל-מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

הם מבטיחים שיהיו חלק מכיבוש הארץ וישובו לנחלתם החדשה (בעבר הירדן) רק לאחר שכל העם ישב לבטח בנחלתו.

על בקשתם אומר רש"י: "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם שהקדימו מקנה לטפם. אמר להם משה: לא כן, עשו העיקר- עיקר והטפל- טפל. בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם."

בפניה של בני ראובן וגד למשה ובתשובה שלו אליהם עולה נושא מהותי ביותר: מה הדבר החשוב ביותר עבורכם? את מה אתם שמים בראש סדר העדיפויות?

השבטים אמרו שידאגו למקנה ואח"כ למשפחות, משה מתקן אותם ואומר להם קודם תבנו ערים לטפכם ואח"כ גדרות לצאנכם. קודם תצאו עם העם למלחמה ואח"כ תחזרו לישוב הקבע שלכם. משה מבהיר לבני גד וראובן מהו הסדר הראוי. מה העיקר ומה הטפל.

שאלת העיקר והטפל היא שאלה מהותית בחיים, ומבלבלת מאד. כמה פעמים אנו עוצרים לחשוב מה באמת חשוב? מה העיקר לקיומנו?

עפ"י דבריו של משה, העיקר הוא האחדות והביטחון. לדאוג לאחייך, לדאוג למשפחתך. רק אח"כ הרכוש, הנחלה, הרווחה האישית.

סוף פרשת מטות מזמינה אותי לבדוק בחיי: מה עיקר? מה מהותי לקיומי? האם תחושה של שותפות והתקרבות, האם להיות צודקת? האם להיות בנתינה ממלאה, האם להרוויח יותר כסף? האם להצליח לפתוח את הלב, האם לנצח במערכה?

בימים אלו של בין המצרים, שלושת השבועות בהם מציינים את המצוקה שבכיבוש ירושלים ובחורבן הבית, יש לי הזדמנות מיוחדת לבדוק ולדייק את סדר העדיפויות שלי, לוותר על ענייני אגו, הניראוּת, חשיבות עצמית ולשים ראשון את העיקר לקיומי: עשיית טוב, קבלת טוב, הודייה על הטוב, ראיית הטוב.

שתהיה שבת של טוב

שבת שלום


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול