פרשת לך לך

פרשת לך לך המופלאה היא פרשת חיינו, התחלת ההיסטוריה הפרטית שלנו, של העם היהודי. עד כה למדנו, בספר בראשית, את ההיסטוריה של העולם, של הטבע, של כל האנושות והשבוע אנחנו מתמקדים בזוג אחד , במצווה אחת, בברכה אחת, שתקבע את גורלו של העם היהודי עד עולם.

הפרשה מתחילה בפסוקים הידועים:וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה.

אני חושבת על צמד המילים האלה: לך לך. מילים שכעת גויסו למלחמה ולמחאה פוליטית. במציאות של תשפ"א המילים "לך לך" מכוונות לגירוש, הן אומרות: תסתלק מכאן, אתה לא רצוי פה, עוף לנו מהעיניים.

אבל פרשת לך לך אינה פרשה של גירוש, להיפך, היא פרשה של ברכה. צמד המילים "לך לך" אינן מכוונות לסילוק אלא להיפך, להזמנה.

הזמנה למה? לסקרנות, לחדשנות, לתנועתיות, לגמישות, להתפתחות.

פרשת לך לך היא השלישית בספר בראשית. רק נברא העולם, הוכחד ונבנה מחדש וכבר צריך ללכת, כי התנועה תמיד קיימת. התנועה שרוצה לצאת, לבוא לידי ביטוי, לקדם למקום חדש. תנועה זו ברכה מלמדת אותי הפרשה ואברהם בהחלט נע. הוא הולך מארצו ומבית אביו ולא מפסיק ללכת: לשכם, לבית אל, לנגב, למצרים, לאלוני ממרא. הולך בכל הארץ לאורכה ולרוחבה.

לא פשוט המסע שלו, לא קל ונוח. יש מלחמות ומריבות, מזימות וגירוש, חיבורים ופרידות, אך לאורך כל המסע מרחפת המצווה: הְיֵה בְּרָכָה. ברכה בעשיה, ברכה בהודיה, ברכה בחיבור וברכה בפרידה. ברכה באמונה וברכה בהקשבה. הברכה קיימת בהסכמה, הברכה קיימת בשחרור האחיזה, הברכה קיימת בעצם היותך.

בחודש חשון תשפ"א, בימי מגפת הקורונה שסוגרת ולא מאפשרת תנועה חופשית חסרת גבולות, באה פרשת לך לך להזכיר לי, ההליכה תמיד אפשרית. הליכה תודעתית למקום אחר, הליכה פנימית למקום חדש, הסכמה לתנועה שמבקשת לצאת. איזו תנועה מתחוללת בפנים? מה רוצה לצאת החוצה ולהוביל הלאה, אל התחנה הבאה?

השבוע יש לי הזדמנות לשים לב האם אני בתנועה, מה התחנה הבאה, ומה אני מגלה בדרך.

השבוע אני מאחלת לנו שכמו אברהם ושרה, נמצא את האומץ והאמונה, את ההקשבה להזמנה, ושנהיה ברכה.

שבת שלום.