כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.
פרשת כי תשא היא פרשה מלאה בנושאים מרתקים אבל גם השנה אני נמשכת להתייחס אל העניין המרכזי שבה, חטא עגל הזהב והשבר בגדול שבא בעקבותיו. בשנים הקודמות כשקראתי את הפרשה הזדעזעתי מבני ישראל. איך? איך? עוד לא עברו 40 יום ממתן עשרת הדברות, איך הם כבר שכחו את לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי. איך הם כבר שכחו את הנַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע שהבטיחו, איך הם כבר מוותרים על האיש משה, וכמה מהר הם מחפשים אלוהים אחרים? כל שנה התביישתי בשביל בני ישראל, נבוכתי מהם, כעסתי עליהם. כל שנה הערצתי את משה על שהצליח למצוא נקודות זכות ולשכנע את אלוהים לא להשמידם. אבל השנה משהו השתנה. השנה הגיעה הבנה חדשה. השנה קראתי בספרו של הרב קוק את הדברים האלה: "יֵשנָם דְבָרִים חָבִיבִים מְאֹד שְאִי אֶפְשָר לָהֶם לְהִתְגָלוֹת כִּי אִם בְּתוֹאָר שֶל חֶסְרוֹנוֹת. וְהִנֵנוּ מְכַבְּדִים אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת הָהֵם שֶהֵם מוֹרִים לְהַסִיבָּה הַטוֹבָה שְגוֹרְמַתָם". ישנם דברים בתוכנו שמתגלים בצורה של חסרונות. למשל רגישות, למשל תלותיות, למשל הסתגרות, או דרשנות, או תוקפנות. החלקים האלה מורים על הפנימיות שלנו. רגישות היא רצון לקרבה, פגיעות היא מקום המבקש אהבה, הסתגרות היא חיפוש אחר מקום בטוח, רִתחה באה מהחיפוש אחר צדק. כשאנחנו לא כועסים על החסרונות שלנו אלא מקבלים אותם אנחנו יכולים ללמוד מהם. הם יכולים לפקוח את עיננו, ללמד אותנו משהו על עצמנו, להזיז אותנו ממקומנו, לעזור לנו להתפתח. כך אפשר לראות את חסרון העם, שמתבטא בקריאתו "לעשות לנו אלוהים", כחסרון מלמד. בני ישראל הבינו שהאלוהים שלהם הוא עצום ובלתי מושג. הם הבינו שהם צריכים מתווך, משה נעלם והם מבקשים לעצמם מתווך אחר, מישהו, משהו, דרכו אלוהים יוכל להתגלות להם. חסרונם הוא בחוסר ביטחון, בפחד, בהלה, ובחרדה, בצורך להיאחז במה שמוכר וידוע. חסרון שיכול ללמד על ההפוך: העם רוצה באלוהים, הוא מחפש אמונה ומבין שהוא זקוק להובלה. השנה אני פותחת את ליבי לבני ישראל המבוהלים והמבולבלים ומודה להם על שאמרו את אשר על ליבם. הדברים שאמרו, שתורגמו ע"י אהרון לצורה של עגל מוזהב, הראו למשה ואף לאלוהים עצמו מה העם באמת צריך. מה הוא באמת יכול. זה דומה קצת למריבה הראשונה הגדולה בין בני זוג. בני זוג שבחרו זה בזה ונשבעו לברית עולם והנה הגיעה חוסר הבנה מהותית שגרמה למשבר גדול, משבר מטלטל. משבר פוקח עיניים שאחריו היחסים משתנים קצת, הדברים כבר לא ברורים מאליהם, הדרך המשותפת נראית יותר מורכבת וכנראה גם יותר אמיתית. לאחר השבר מגיעה התבהרות. עכשיו אפשר לתת לעם הזה בדיוק את מה שהוא צריך (לוחות ברית הכתובים ביד אדם ולא לוחות אלוהיים, משכן גשמי בתוך המחנה ולא רק אלוהות מופשטת). עכשיו, בזכות המשבר הגדול הזה, זוכה משה לשיחה עם אלוהים פנים אל פנים ואנו זוכים לשמוע את שלוש עשר המידות של אלוהים. הברית נכרתת מחדש, תהליך ההתקרבות נמשך. השנה הפרשה מלמדת אותי לא לפחד מהמשבר, לא לפחד מהחיסרון, לא לפחד מהפחד. ברי סחרוף שר את זה הכי מדויק: וכשאני מתפרק, את יותר שלמה גלים גלים בא הכאב לב שבור הוא לב שלם לב שבור הוא לב שלם
השנה אני מתחזקת מהברית המחודשת שנוצרה בין אלוהים לעמו, מהחיבור הקורן שנוצר בין אלוהים לנביאו ומהידיעה שתמיד אפשר להשלים, כי בעצם הכול שלם. שבת שלום.
Comments