פרשת כי תצא

פרשת כי-תצא, הפרשה הגדושה ביותר במצוות בכל התורה (שבעים ושתיים מצוות על פי מניין המצוות של הרמב"ם), נפתחת במילים: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶיךָ". אך למעשה, בניגוד לפרשת שופטים הקודמת לה, דיני המלחמה אינם עיקרה. היא עוסקת בעיקר במצוות המוטלות על הפרט בכמה ממעגלי חייו. מצוות העוסקות בדיני אישות ומשפחה, וכן מצוות העוסקות ביחסים החברתיים והכלכליים בין אדם לחברו, כמה וכמה מצוות עוסקות ביחס האדם לרכושו: הבית, השדה, הבהמה והבגד.

למרות שחלק מהמצוות קשורות לעניינים המתרחשים בתוך הבית פנימה פרשת כי תצא עוסקת ביציאה. יציאה מהבית, יציאה מאזור הנוחות, יציאה מהתרכזות בעצמי (חשקיי ויצריי).

לחוקים ולמצוות השונים המפורטים בפרשה יש מטרה אחת: ללמד אותנו מה לעשות כאשר אנו יוצאים (מהבית, מאזור הנוחות, מהמקום המוכר). איך לנהוג ואיך לשוב.

למען האמת, אני באופן אישי פחות אוהבת לצאת. אני כמו אריק אינשטיין, אוהבת להיות בבית ("אשרי יושבי ביתך"..). עם התה והלימון והמקלדת של המחשב. באזור הבטוח, המוכר, הידוע, באזור שמאפשר לי פחות או יותר שליטה. ואולי בגלל זה הקריאה בפרשה הזאת גורמת לי אי נוחות. מעמידה לפני מצבים שלא היית רוצה להיות חלק מהם.

אבל (גם) זוהי יופיה של התורה. היא דוברת אמת. גם כשהאמת לא נוחה ולא נעימה. אז כן, יש זמן להתכנס ויש זמן לצאת. יש זמן להיות במקום הבטוח והנוח ויש זמן לצאת ממנו, לצאת לעולם ולהתמודד עם מה שהוא מזמן וגם לקבל את מה שהוא נותן. ממש כמו שההגעה לחיים מחייבת יציאה מהרחם, גם תהליך ההתפתחות שלנו מחייב יציאה מהמקום הפרטי שלנו. רק יציאה החוצה, מביתנו, מרכושנו, ממקומנו, מכל מה שאנחנו יודעים, מזמנת לנו אפשרות לגלות וללמוד על עצמנו דברים חדשים כמו: התחשבות, אמפטיה, אכפתיות, ללמוד על כוחנו וחוזקותינו.

כמו למשל, כשאני יוצאת מביתי ומגלה רכוש אבוד אני מחויבת להשיבו לבעליו, השבת האבדה מחייבת אותי לשימת לב, דיכוי היצר לקחת לעצמי, הכרת וראיית מקומו של השני.

דיני בן סורר ומורה (שחז"ל קבעו שלא התקיימו אף פעם) מחייבת אותי להוציא החוצה בעיה שאני לא יכולה להתמודד איתה, ולבקש את עזרת הקהילה.

וגם כששבים ממלחמה ולוקחים שבויה יפת תואר, כלומר, כשהיצר גובר ונכנעים לו, יש מקום לחמלה, להבנה, לקבלה. (לאפשר לה זמן אבל, להתייחס לרגשות שלה, לחכות חודש ימים).

השבוע אני לומדת מהפרשה איך להתמודד עם המצבים המשתנים של החיים, עם יציאה משיווי המשקל, עם משבר במשפחה או מחוצה לה. איך מתוך הסדר הפנימי הנכון ישמר גם הסדר החברתי המתוקן.

הפרשה מדגישה את חשיבות ההתחשבות, החמלה, תשומת הלב וראיית השני כבעל ערך בדיוק כמוני. כי לפעמים כל מה שצריך כדי שיהיה בסדר הוא נגיעה אחת רכה.

שתהיה שבת מבורכת

שבת שלום


נורית גלרון - נגיעה אחת רכה

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול