פרשת כי תבוא

פרשת כי תבוא, אותה אנו קוראים השבוע, מממקדת אותנו בחיים בארץ המובטחת. היא נפתחת במצוות הייחודיות לישיבה בארץ- מצוות ביכורים ומצוות מעשר. מצוות המדגישות את ההודיה והנתינה על תנובת הארץ הזאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

ההודיה היא על תנובת הארץ. גם בחיים במצרים היה שפע- עליו אנחנו לא מודים, גם בזמן הנדודים במדבר לא חסרו אוכל ומים- אך עליהם אין מצוות הודיה. לעומתם, על פרי האדמה של הארץ שלנו, שגדל במקום הקבע שלנו, שעבדנו ועמלנו כדי להשיג אותו, עליו יש להודות, לברך ולשמוח וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.

מצווה מעניינת נוספת הייחודית לארץ, שמשה מצווה את העם בפרשה זו, היא המצווה לכתוב את כל דברי התורה הזאת על אבנים בהר עיבל. כלומר התורה והמצוות אינן עוברות רק בע"פ (והגדת לבנך...) אלא גם צריכות להיות כתובות במקום גבוה כתמרור ברור לדורי דורות. ר"י אברבנאל מסביר את המצווה הזו בקיום מצווָת 'וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך', כלומר, האבנים הנמצאות בכניסה לארץ משמשות כמזוזה, כתזכורת, לכבוד ה' ולברית עמו.

הפרשה ממשיכה ומגיעה לפירוט הברכות ולפירוט התוכחות. הפירוט מתחיל ב14 פסוקי הברכות, מה שמזכיר לנו לשים תמיד את הברכה ראשונה, לתת להכרת החסד והטוב תמיד להוביל. אחריהם מגיעים 52 פסוקים המפרטים את הקללות בפרטי פרטים.

הפירוט כה רב עד שאפשר לראות בו רשימת לבדיקה עצמית, מעין צ'ק ליסט שנתי. אז מה היה לי השנה?

מצד הברכות: האם ראיתי ברכה במשלח ידי? האם ילדיי הצליחו במעשיהם? האם דרכי צלחה? האם הצלחתי לגבור על אויבי? האם הייתי לראש ולא לזנב? הרגשתי למעלה ולא למטה? ומה עזר לי להיות שם? אילו מצוות קיימתי? באיזו דרך הלכתי? למה הקשבתי? במה היטבתי?

ומצד שני, רשימת הקללות: האם השנה הזו הייתה שנה של מחלות? האם הרגשתי מגששת באפלה? האם השקעותיי לא נשאו פרי? האם ילדיי רחקו ממני? האם שלטו בליבי הפחד והבדידות? האם נפשי וגופי היו רעבים? צמאים? רחוקים ממקור ההזנה שלהם? האם הרגשתי שאבדה לי דרכי? שגָליתי ממקומי?

אנו קוראים את הפרשה באמצע חודש אלול, בעיצומו של תהליך, עיצומו של חשבון נפש והתקרבות לעצמנו. זהו זמן מצוין לעבור על רשימת הברכות והקללות ולראות איפה אני נמצאת עכשיו, מה אני רוצה לחזק, מה אני רוצה לשנות.

הקריאה בפרשה ותהליך חשבון הנפש עלולים לגרום לעצבות, לכובד ראש, להסתגרות והתרחקות. אך לא זו כוונת הדברים.

השבת, יח' לחודש (ח"י אלול) הוא יום הולדתם של הבעל שם טוב אבי תנועת החסידות ושל האדמו"ר הזקן בעל התניא, מייסד תנועת חב"ד. שני צדיקים ענקי רוח שמלמדים אותנו לעבוד ולעבור את חיינו תוך קיום המצוות בשמחה. חודש אלול הוא חודש בו השמחה צריכה להיות מורגשת, שמחה המגיעה מתוך ההתקרבות, מתוך האהבה, מתוך התקווה לשינוי ולגאולה.

בשבת זו אני מצטרפת למילותיו של יונתן רזאל, שמהדהדות את מילותיי ותפילותי שלי:

"טוב

אני מבין,

אני בוחר,

אני רוצה אחרת.

אני פותח את ליבי לשינוי, פותח את ליבי לנחמה"

שבת שלום.


יונתן רזאל - פותח לב

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול