(גרסה מקוצרת. גרסה מלאה נשלחה במייל. ניתן להצטרף לרשימת הדיוור)
פרשת וירא היא פרשת הפרידות. ארבע פרידות מופיעות בה: פרידת לוט מאשתו, פרידת אברהם מהגר ומישמעאל, פרידת אברהם מיצחק וגם משרה. השבוע אני רוצה להתמקד בפרידה שלא מדברים עליה בדר"כ בפרשה מלאה אירועים דרמטיים זו: הפרידה מאשת לוט. על אשת לוט לא מסופר הרבה. אין לה שם, אין לה קול, אין לה עבר ואין לה עתיד ובכל זאת היא הפכה במשפט אחד: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח לסמל. סמל המזכיר לנו את מעשי סדום ועמורה, את החסד שנעשה עם משפחת לוט ואת תוצאותיה של חוסר ההקשבה להוראה הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ השבוע חשבתי עליה, על האשה חסרת הזהות שכל ילד מכיר. על זאת שצרובה לנו בתודעה הקולקטיבית כ"זו שהביטה לאחור". מה הביא אותה להביט לאחור? למה הביטה? למה אנחנו מביטים אחור במסע חיינו? כשאנחנו לקראת הדבר הבא, כשברור שמה שהיה נגמר, שהמקום שהיה ביתנו, אהבתנו, מקור ביטחוננו עולה בלהבות, למה אנחנו נעצרים להביט לאחור? יכול להיות שהסיבה היא שאנחנו לא באמת רוצים לוותר על המקום הזה. לא באמת מוכנים להודות שהוא איננו יותר, לא מסכימים לשחרר אותו מתוכנו. זה יכול להיות שינוי במערכת היחסים הזוגית, ההורית, מקום עבודה שלא מתאים, מקום מגורים שהשתנה. בכל אלה, כל עוד אנחנו מביטים לאחור, אנחנו נאחזים במה שלא קיים עוד. נאחזים באוויר. הפרשה מלמדת אותי בשלוש מילים מה קורה אז: וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח אז קופאים במקום. אז נעלם הכח, היכולת, הרצון, ההבנה, השמחה. אז נעצרים החיים. כמה כאב נגרם מכך שהמבט הוא לאחור ולא קדימה, כמה כאב נגרם מהרצון שעכשיו יהיה כמו פעם, מחוסר קבלה של המציאות, מחיים של אשליה. כמה התרחקות ודחייה נגרמים בגלל האחיזה בעבר. תאמרו, אבל איך אפשר אחרת? איך אפשר לא להיזכר, לרצות, להתגעגע לזמנים טובים שהיו? התורה מלמדת אותנו שאפשר ואף רצוי. היא מלמדת אותנו את זה בסיפור המדהים על שתי בנותיו של לוט הבטוחות שכל העולם חרב ושוכבות עם אביהן השיכור על מנת להמשיך את האנושות. הפרה בוטה של מצוות בני נח, ובכל זאת הן לא נענשות על מעשיהן, להיפך. מרחמן יצאו אבות של שתי אומות גדולות וחזקות: מואב ועמון. אז השבוע אני לומדת מהפרשה שיעור חשוב על שחרור האחיזה. להיות יותר גמישה, יותר קשובה, יותר פתוחה למה שמגיע. להמשיך קדימה בזוגיות שלי, להמשיך קדימה בהורות שלי, להמשיך קדימה בידיעה ששם החיים. שבת שלום.
Comments