פרשת וישלח

השבוע אנחנו קוראים בפרשה על פגישה מרגשת, פגישה משנה גורלות, משנה מציאות. אתם ודאי חושבים שאני מתכוונת לפגישת התאומים שלא נפגשו עשרים שנה, יעקב ועשיו. בפרשה אכן מתרחשת הפגישה ביניהם, אך אני מתכוונת לפגישה אחרת, לפגישה של יעקב עם עצמו. פגישה משמעותית שלא היתה יכולה להתקיים ללא הפגישה עם עשיו.

יעקב חוזר לארץ כנען, לארצו ולמולדתו, אחרי עשרים שנות גלות. התנאים הבשילו והגיע הרגע שהוא יכול לחזור הביתה- איש בעל אמצעים, רכוש ומשפחה מכובדת. עם כל זה, בתוך תוכו, חוזר איתו גם נער מבוהל שפוחד פחד מוות מאחיו. הנער המבוהל הוא זה שמנהל את מסע החזרה הביתה וכך, במקום שיחזור גאה, ברוב פאר, בשיא כוחו ותהילתו, מתנהל לו המסע כמבצע צבאי לפיוס ולמחילה.

יעקב שולח שליחים והם מספרים שעשיו הולך לקראתו עם ארבע מאות איש. האם זו משלחת של קבלת פנים מכובדת? לא בעיני יעקב. הוא בטוח שמדובר בהתקפה. ואז הוא שולח מנחה מכובדת מאד לאחיו, המלווה בדברי כיבושין וניסיונות כפרה, הוא נושא תפילה לאלוהיו ולבסוף, לפני המפגש ממנו ירא כל כך, הוא נפגש עם עצמו: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר

ראוי לציין שעד לרגע המפגש עשיו לא נוכח בסיפור, הכל קורה בתוך הראש של יעקב: אם הוא יגיד, אם הוא ישאל, אז תענו לו ש… אז תגידו כך… הכל מתוך הפחדים, הדאגות והחששות שגדלו, התחזקו ותפסו מקום ניכר במחשבותיו.

זהירות ספויילר: כשיעקב ועשיו נפגשים עשיו מקבל אותו בחיבוק גדול, בדמעות של אושר, ללא דרישות וללא צורך במתנות. הוא רק רוצה להיות עם אחיו.

אבל את כל זה יעקב לא יודע ואף אינו יכול לדמיין. בינתיים הוא נמצא לבדו במעבר היָבוֹק נאבק עם איש מסתורי עד עלות השחר. האיש לא הצליח לנצח את יעקב וכדי לשחרר אותו יעקב מבקש ברכה וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה-שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.

מיהו האיש? עפ"י חז"ל הוא שר צבאו של עשיו, אבל אולי זה שר צבא הפחדים של יעקב? אולי יעקב נאבק בפחדיו כל הלילה, בשעות הקטנות והחשוכות עד אור הבוקר, ויכול להם. אולי המאבק הוא מאבק פנימי שבסופו הוא חזק מספיק כדי להפסיק לברוח, מספיק חזק כדי להתייצב מול המציאות, מספיק חזק לפגוש את אחיו כנושא ברכה.

אולי עשיו בפרשה זו הוא "הגורם המֵזָמֶן". הוא השליח שמכריח את יעקב להתאמת סוף סוף עם מה שמנהל אותו שנים, לחבר אותו לפחדיו שמעוותים את המציאות, לאמת אותו עם החיים עצמם.

גורם מזמן הוא מי שמרגיז אותי מאד, שמפחיד אותי מאד, שמעליב אותי מאד. הוא זה ש"בגללו" אני מרגישה חלשה, מסכנה, מפסידה, סובלת. זהו שליח שלא מרפה, לא משתנה, ולא מתרכך ואם אני ערה לכך, אני לומדת דרך המפגש איתו על הקושי הפנימי שלי.

עפ"י ימימה אביטל אדם כזה הוא גורם המזמן תיקון. הוא מכריח אותי להתמודד עם הכאב הפנימי שלי עד שאני יכולה לו, לתת לעצמי את מה שאני חסרה, לצאת מאשליית העבר ולנהל את מציאות חיי.

המפגש עם עשיו איפשר ליעקב להיפרד לזמן מה מנכסיו, מסמלי הסטטוס שלו, לעמוד מול עצמו ביושר לב במעבר היבוק, להתגבר על האמונות של פעם. המפגש הוא זה שעזר ליעקב להתחבר מחדש לברכתו.

השבוע אני לומדת מיעקב לא לפחד מהפחד, לא להתחבא מהחולשה, ולומר תודה לגורם המזמן שעזר לי להשתחרר מכבלי העבר.

שתהיה שבת שלום


3 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול