פרשת "וישב"

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. סוף סוף יושבים! אחרי שיצא ונדד ועבד וחזר ושלח והשלים והתמקם, יעקב מתיישב בארץ כנען עם כל משפחתו ורכושו. נראה שסוף סוף הגיע למנוחה ולנחלה, שסוף סוף אפשר לנשום לרווחה. האומנם? אז זהו שלא. בעוד פסוקים מעטים נגלה את הטרגדיה המשפחתית שמתרחשת בתוך השלווה והמנוחה, בעוד דקות ספורות (או ימים או חודשים) הולך להתהפך כל עולמו של יעקב ומשפחתו המפוארת תתפרק לרסיסים. במשפט אחד רומז לנו הכתוב מה קורה למי שיושב לאורך זמן. למי שמפסיק לפעול לטובת עצמו, משפחתו,סביבתו. למי שחושב שהחיים כבר יסתדרו מעצמם. אבל בינתיים נחיה עוד כמה דקות באשליה, אשליית הישיבה בניחותא.

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן אלה תולדות יעקב= יוסף. מרגע זה ואילך תולדות יעקב וכל משפחתו יהיו קשורים ומושפעים מיוסף. יוסף, בנו האהוב, יפה התואר, הנבדל מאחייו, הוא זה שהולך להשפיע לנצח נצחים על תולדות יעקב ועל ההיסטוריה של כולנו: להוביל את כל המשפחה ואת כל עם ישראל למצריים. ושלא תגידו שלא ידעתם! יוסף אומר זאת במפורש לאחיו בעזרת שני החלומות הנבואיים שחלם: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.

וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי.

כך בדיוק קרה, יוסף הביא את אחיו להשתחוות אליו, נתן להם לחם והציל את נפשותיהם, אבל את זה אף אחד מהם לא מבין. כרגע הם שונאים אותו מרגע לרגע. את המשך הסיפור אנחנו מכירים: יעקב שולח את יוסף לחפש את אחיו, האחים זוממים להורגו ולבסוף מכניסים אותו לבור ומוכרים אותו לישמעאלים שמוכרים אותו לשר מצרי. מעניין לראות באיזה פועל בוחר הכתוב להשתמש שוב ושוב: וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה

וַיְמָאֵן (יעקב) לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה

וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו

וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה

מרגע שיוסף מורד לבור מתחילה שרשרת של ירידות של כל המשפחה שתסתיים בירידה רבתי למצריים. כולם יורדים, מגיעים למקומות הנמוכים ביותר בנפשם, יעקב, האחים, יהודה שעליו מסופר לנו באופן ספציפי. מה הביא את המשפחה המפוארת הזו לירידה לשאול תחתיות? מקריאה בפרשה אני מבינה שהירידה נובעת מהתכחשות לאמת, התנגדות למציאות וגם משקר מפורש. יעקב אוהב מאד את בנו שנולד מאשתו שנפטרה. אין ספק, כולם יודעים. האחים לא יכולים, לא רוצים, לא מוכנים לקבל את המציאות הזאת שמכעיסה אותם כל כך עד שהם יורדים למקום השפל ביותר. יוסף מספר את חלומותיו. כך חלם, מה לעשות? ושוב האחים לא מקבלים את יוסף כפי שהוא, בעל החלומות, ובמקום זאת מקנאים עד שהקנאה מעבירה אותם על דעתם. השקר שסופר ליעקב, עיוות המציאות, גורם לו לרדת לתחתית תהומות הדיכאון למקום שאין בו נחמה. השקר הזה גם גרם ליהודה להתרחק מכל המשפחה ולפתוח בסאגה משפחתית מעניינת משלו.

כולם ירדו מלבד יוסף, יוסף הורד. הורד לבור, הורד למצריים ואח"כ הורד אל בית הסוהר, אבל ראו זה פלא: יוסף לא ירד. יוסף נשאר בגדולתו בכל מקום שהגיע אליו. במצרים היה איש מצליח בבית אדוניו המצרי: וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל-בֵּיתוֹ וְכָל-יֶשׁ-לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ. אפילו את לב אשתו הוא כבש בניגוד לרצונו: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ אֶל-יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי. בכלא הפך ליד ימינו של שר בית הסוהר: וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר בְּיַד-יוֹסֵף אֵת כָּל-הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה.

בכל הקורות את יוסף אנחנו לא שומעים דבר תלונה, צעקה, קריאה לעזרה מפיו. הפעם היחידה בה הוא מתייחס למצבו היא כאשר הוא מבקש משר המשקים שידבר עליו באוזני פרעה: כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר

יוסף לא מקטר ולא מתחנן. הוא אומר את האמת ומחובר אליה. האמת שומרת אותו, נותנת לו כוח, מוציאה אותו מן המקומות הנמוכים והאפלים שנקלע אליהם בחזרה אל האור. האמת מוציאה לאור.

הפרשה, שנקראת בשבת שלפני חנוכה, מלמדת אותי על עוצמתה של האמת, על האור שהאמת מביאה איתה. היא גם מלמדת אותי על הצד השני, על הצללים, על המחסומים, על האפלה שבאה עם השקרים, עם חוסר ההסכמה לקבל את המציאות, עם הניסיון שלנו לשנות את מה שקורה, להתאים את המציאות לפנטזיה שלנו ולבנות לנו מציאות חילופית. כמו שראינו, בסוף זה מתפוצץ לנו בפנים ואנחנו נופלים מטה מטה. השבוע אני לומדת מיוסף איך להישאר אני גם כשהמצבים משתנים, איך להצליח גם במקומות הכי חסרי סיכוי ואיך לדבוק באמת כמקור חיים.

שתהיה לנו שבת שלום באמת.