פרשת וירא

השבוע הפרשה עוסקת במגוון נושאים, נושאים מורכבים מאד. במציאות המורכבת שאנו חיים בה אני בוחרת להתחיל בהתחלה, להתחיל בטוב. בחומש בראשית שנמצא מולי, המודפס באותיות יפות ומאירות עיניים (כפי שמצוין בתחילתו), אני קוראת בעמוד הימני את סופה של פרשת לך לך: ואַבְרָהָם בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ ובעמוד השמאלי את תחילתה של פרשת וירא וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. התמונה די ברורה: לאחר שעבר ברית מילה בגיל 99 אברהם יושב ומתאושש בפתח האוהל. יש להניח שהוא די סובל, די כאוב, בוודאי לא חושב על להביא ילד נוסף לעולם, אמצע היום וחם. ואז הוא נושא עיניו. אולי שמע משהו, אולי ראה צל, הוא נושא את עיניו ורואה שלושה אנשים זרים, עוברי אורח, ניצבים מעליו. מה עושה אדם בן 99 שמתאושש מניתוח קשה? אולי קורא למישהו שיגש, אולי מבקש מהאנשים שיתקרבו, אולי מתנצל שהוא חלש. אך לא אברהם. אברהם רץ לקראתם, מזמין אותם להישאר וממהר להכין להם ארוחה. בשני הפסוקים המתארים את הכנת הארוחה מופיעה המילה וימהר 3 פעמים והמילה רץ פעם אחת. איך, אני שואלת את עצמי, איך אדם זקן וכאוב יכול בשיא החום לרוץ ולהתרוצץ על מנת לארח אנשים שאינו מכיר? מאיפה המוטיבציה, מאיפה היכולת? לא סתם אברהם אבינו נחשב דוגמא ומופת להכנסת אורחים ולנתינת חסד. חסד- נתינה חסרת גבולות, ללא בקשת תמורה. חסד ניתן מעצמו, לא בגלל בקשה או דרישה מהשני. אברהם יוצא מגדרו לתת מכל הטוב שלו לאורחיו מתוך ידיעה שהם עוברי אורח ולא יראה אותם שוב, הוא לא יודע שהם עומדים להעניק לו את הברכה הגדולה מכולם, ברכה לבן. בפרשה הזו אברהם מלמד אותנו שיעור חשוב על נתינה, על עשיית חסד: נתינה לאָחֵר זו נתינה לעצמי. עשיית חסד עם האחר זו עשיה המרוממת את רוחו של הנותן לא פחות, ואולי אף יותר, מזו של המקבל. עשיה טובה למען האחר עוזרת לנותן להתגבר על קשייו שלו. כבר לא כואב לו, כבר לא מטריד אותו, כבר לא חם כל כך. ע"י עשיית חסד נכנסת השמחה בִּמקום הקושי. שמחת הנתינה, שמחת הענקת טוב לאחר. במציאות המורכבת שאנו חיים בה היום, כשישנם בקרבנו כאלה המחלימים ממחלה חדשה ומסובכת, יש כאלה שסובלים מאבדן פרנסה, מחוסר וודאות גדולה, מקשיים קיומיים ונפשיים, מציעה לנו הפרשה דרך לעזור לעצמנו. להיות בנתינה, להרבות חסד, לראות את הזולת, להיות טובים. זה טוב לנו להיות טובים, זה מחזק אותנו וגם מביא לנו ברכה. השבוע אני מתפללת שנמצא את החסד שבתוכנו. שנוכל שוב לפתוח את הבתים, להזמין אנשים, להתחבק, להרגיש יחד. ועד אז: כולנו זקוקים לחסד. בואו נהיה טובים. שבת שלום