פרשת ויקרא

מזל טוב לנו. השבת אנחנו מתחדשים: חומש חדש, חודש חדש ועפ"י התורה גם שנה חדשה. על חודש ניסן נאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. בתקופת התנ"ך, עד גלות בבל, חודש ניסן היה ראש השנה שלנו.

ובאמת לא קשה להבין מדוע נבחר חודש זה לראש החודשים. מספיק לפתוח את העיניים ולהסתכל סביב: הכל מתחדש. העצים מלבלבים, הפרחים פורחים, הציפורים מקימות קינים, החיים פורצים מכל פינה, קוראים לנו לחדש את חיינו.

ומה מחדש לנו חומש ויקרא אותו אנחנו מתחילים לקרוא היום?

חומש ויקרא נפתח בקריאה: קריאה להתקרבות.

הוא מציע דרך חדשה להתקרבות. פחות ספונטנית, פחות אישית, פחות גמישה. הוא מלמד אותנו איך להנכיח את ההתקרבות בחיינו בצורה יזומה, איך להביא את הקירבה (קורבן) באופו קבוע.

ראשית, את הקורבנות לוקחים מן הבהמה ומן הצאן, לא קורבנות אדם. התקרבות לה' לא נעשית על חשבון בני אדם. הדרך שלי להתקרב לבוראי, לבקש סליחה על חטאי, להודות על חסדי, אסור שתהיה על חשבון האנשים הסובבים אותי. לא מתוך השפלה של אחר, לא מתוך התנכרות לאחר, לא מתוך פגיעה באחר. ה' מבקש התקרבות שלא דורשת קורבנות אדם.

ואחר כך: ההתקרבות, צריכה לבוא מתוך רצון. אין אפשרות להתקרבות בכפייה, להתקרבות מאולצת, להתקרבות "כי אמרתי". הקב"ה יודע שבלי רצון אי אפשר לפתוח את הלב, אי אפשר להתחבר באמת. קירבה מחוברת לרצון, לב פתוח מחובר להסכמה, אהבה מחוברת לנתינה.

איך עושים זאת? איך מתחברים לרצון, איך פותחים את הלב ללא חשש, בלי קמצנות? לכך מוקדשות עשר הפרשות הבאות. לכך מוקדש חומש שלם, החומש האמצעי, הלב של התורה כולה.

בפרשה שלנו מובאת תוצאת ההתקרבות: נִסְלַח לוֹ עַל-אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ.

כשאני מוצאת את הדרך להתקרב, כשאני מקרבת את עצמי אל בוראי, הכל נסלח. אני מפסיקה לכעוס, להאשים, לראות רע.

כשאני מתקרבת אני יכולה להתרחק מההסתכלות הקודמת, מהדרך בה הבנתי דברים, מהאופן בה פרשתי דברים ולהתחדש. להתחדש בהבנה, בהסתכלות, בהקשבה. דרך ההתקרבות אני מגלה עולם חדש.

ספר ויקרא מגלה לי את הדרך לעולם החדש, להסתכול החדשה.

אפשר לפקוח העיניים ולראות: כמה אנשים טובים יש, כמה טוב קיים באנשים לאורך כל הדרך.

שבת שלום אנשים טובים

וחודש טוב


צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול