פרשת ויצא

השבוע בפרשה אחת אנחנו עוברים עשרים שנה עם יעקב. עשרים שנות גלות מהרגע שיצא מבאר שבע לחרן לבקש לו אשה עד אשר הוא חוזר עם ארבע נשים, בנים ובנות, צאן ורכוש רב, לארץ כנען.

אנחנו עוברים איתו את הלילה הראשון בלי אמא, את פגישתו הראשונה עם הקב"ה ועם האלוהים שנמצא במקום הזה. אנחנו חווים איתו את הפגישה עם רחל ע"י הבאר ואת הפגישה הפחות נעימה עם משפחתה, את הנישואין הכפויים ללאה, את העבדוּת אצל לבן. אנחנו מגלים יחד איתו כמה קשה לבנות משפחה עם אחיות צרות זו לזו, עם בוס- חם שיורד לחייך. אנחנו נרגשים איתו בלידת בנה הבכור של רחל, יוסף, הבן שבהולדתו משנה את מהלך חייו של יעקב ומשפחתו ומחזיר אותם לארץ כנען.

החיים לא היו קלים ליעקב בגלות, הוא עבר ניסיונות רבים ועמד בהם בגבורה. מה שבולט לי מאוד בכל הסיפור הוא שיעקב לא מתלונן. הוא לא פונה לה' (אותו הוא כבר מכיר, ה' שהבטיח לו שפע וברכה והשגחה עליונה) בתלונות, בבקשות או אפילו בתפילה או זעקה שישנה את גורלו, שיקל על חייו, שיעזור לו. כשרחל אשתו האהובה מתלוננת על עקרותה הוא כועס עליה על כך שהיא מתלוננת. לתלונות אין מקום בחייו. יעקב, שבסה"כ היה די מפונק בעשרים השנה הראשונות באוהל אמו, מקבל את מה שקורה ומתמודד עם המציאות בגבורה, בהשלמה ובעבודה חרוצה בתנאים הקשים.

בעיני הדבר מעורר השראה והתפעלות ואני מנסה ללמוד מיעקב איך עושים את זה.

מורתי ימימה אביטל זצ"ל מלמדת אותי שתלונה שווה חוסר הבנה: "לב יהודי שמתלונן כל השנה ודורש כל השנה ולא שקט, לא מפסיק מלחזור לאותה דרישה, למעשה לא נושא הבנה ולא מבין מה ניתן לו מהקב"ה, מה נתן לנו הקב"ה בלב שלנו".

כשאני מתלוננת על מה שקורה אני לא באמת מבינה מה שקורה או מה שאני יכולה לעשות עם מה שקורה. אני רק אוחזת במה שהייתי רוצה שיקרה, גם אם זה לא מסתדר עם המציאות. כשזה קורה, מלמדת אותי ימימה, "הגב כואב, הלב כואב, העיניים לא מסתכלות נכון על הסביבה, על מציאות, בית והסתכלות זו שגויה כלפי הנושאת לב מסעיר עצמו, נסער ביום יום."

המקום המתלונן, הלא מבין, הוא זה שגורם לי צער, כאב וסערת רגשות. יעקב לא נמצא שם אפילו לרגע. בִּמקום זה הוא מתחבר לכוח שלו, זה שעזר לו לגלול את האבן מהבאר. לסבלנות שלו, ליצירתיות שלו, לאמונה שלו ואולי גם להבטחה ששמע מה' בחלומו בדרך.

יעקב מלמד אותי השבוע איך מתמודדים עם מציאות שלא מסבירה לי פנים, איך מקבלים בהבנה את מה שקורה, איך פועלים מתוך הטוב והחסד העומדים לרשותי בכל מצב ואיך הבנה טובה משחררת מצוקה גדולה.

אני מאחלת לנו שהתקופה המאתגרת והלא צפויה שאנו עוברים, שלא ביקשנו אבל קיבלנו, תעבור לנו "כימים אחדים" באהבתנו את מה שיש.

שבת שלום