פרשת וילך

וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. הימים, השעות והדקות הולכים ואוזלים. משה קרב אל מותו והוא הולך לדבר אל כל ישראל. בכל ספר דברים משה מדבר לבני ישראל אך הפעם הכתוב מדגיש זאת במיוחד. הפרשנים מסבירים את המילה "וילך" בכך שהעם כבר לא ניצב מולו אלא התפזר, ומשה הולך משבט לשבט, נותן לכל אחד מהם את ברכת הדרך, הולך מֵדָבּר ונפרד. האיש היחיד אולי בהיסטוריה שידע מתי ילך לעולמו, נפרד מעמו במילים, בשירה ובברכה בשלוש הפרשות האחרונות בספר דברים.

בפרשה שלנו הוא פונה אל העם במילות חיזוק ועידוד חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ.

ממשיך בהכתרת היורש ובהעברת סמכויות בצורה ברורה ומסודרת וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. ח וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת.

ועובר למתן הוראות להמשך קריאת ושמירת דברי התורה בזמן ההשתקעות בארץ: וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת. יא בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם

הדאגה הגדולה ביותר של משה, כפי שעולה מפרשת וילך, אינה שהוא ישכח, שהוא מפסיד, שהוא כבר לא יהיה רלוונטי. הדאגה הגדולה של משה היא: איך המצוות לא ישכחו? איך התורה תמשיך להיות רלוונטית? בדאגתו לשמירת התורה, ללימוד חוזר ונשנה שלה ולחיבור העם דרך התורה משה בעצם מנציח גם את זכרו. כל אדם, גם הגדול ביותר כמו משה, כמו אהרון וכמו מרים מסיים את חייו, אך מי שעושה למען הכלל, למען האמת ומתוך אמונה עמוקה לא נעלם. מעשיו נזכרים, דבריו ממשיכים הלאה מדור לדור. התורה שהנחיל משה לעם כתובה ומועברת הלאה מאז ועד היום, חיה וממשיכה לייצר דיונים, שאלות, ויכוחים ומחקרים.

סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר, טוב יותר? רע יותר? משהו אחר. כך כתבה לאה נאור. וסוף ימיו של משה? התחלה של מה הוא? מותו של משה מהווה את סוף עידן המדבר, סוף עידן הנדודים, סוף עידן הבידוד הלאומי והחברתי. מותו של משה מציין את התחלת דרכו החדשה של העם, התחלת הובלתו בידי יהושע בן נון, מצביא צבאי ולא מנהיג רוחני, התחלה של התיישבות ובניית ארץ. סוף הוא תמיד התחלה, כי אין באמת סוף לזמן. גם במקומות הקשים ביותר כשנראה שהגענו לסוף- זהו רק סופו של הרגע ומיד יגיע הרגע הבא.

כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל, כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל, כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה, רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר, כל חלום משומש מחליפים באחר. כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה, כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה. (לאה נאור)

אז למה כל כך קשה לנו הסוף הזה? את ההסבר לזה נותן אלוהים. אלוהים שנוכח בכל ספר דברים אך דבריו אינם נשמעים, חוזר ומדבר בפרשה שלנו. הוא פונה למשה ויהושע ומודיע למנהיג שיוצא ולמנהיג שנכנס מה צפון בעתיד (העם יעזוב את אלוהים, יפר את הברית, יעבוד אלוהים אחרים), וגם מסביר להם ולנו מהי תחושת הסוף: וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.

הסיבה לקושי הגדול היא: הסתר הפנים. כלום לא נגמר באמת, אך אנו מרגישים שהגיע הסוף כשאנחנו מרגישים שאף אחד לא רואה אותנו. שאנחנו לבד, שאין השגחה בעולם. ואז אנחנו מוצאים את הרע- שבנו, שסביבנו. את הצער והכעס והמאבק והכאב. אז אנחנו מאשימים את הנסיבות, או את האחרים, או את אלוהים שאיננו, כשהאמת היא כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי , שהקושי בא כי שכחנו את אלוהינו, כי אנחנו לא מצליחים לראות אותו יותר. אבל, אומר לנו האלוהים. אני כאן כל הזמן, אתה חווה את הצרות והכאב כי אתה לא רואה אותי, כי אתה עסוק בעבודה זרה. העבודה הזרה גורמת להסתר הפנים.

בימים אלה, בין כסה לעשור, כששנה נגמרה ושנה מתחילה, אני קוראת את מילותיה של לאה נאור וחושבת: שלום לשנה שהייתה, שלום לדברים הטובים שהיו בה, שלום לדברים הקשים שהיו בה. עכשיו יתחיל משהו חדש. טוב יותר? רע יותר? לא יודעת מה יותר. משהו אחר. השבת אני מתפללת שהמשהו האחר ישא בקרבו תקווה, שמחה, ריגושים וטוב, שאדע לקבל את מה שיגיע, שיעמדו לי כוחותיי, אמונתי ואהבתי. אתפלל שלא אהיה בהסתר פנים ושאזכור שאלוהים תמיד נוכח. צריך רק לראות אותו.

שבת שלום.

4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול