פרשת ויחי

פרשת השבוע שלי מוקדשת לעילוי נשמתו של היוצר הנפלא מאיר בנאי שהלך הערב לעולמו, יהא זכרו ברוך.

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.

השבוע, בפרשת ויחי, אנחנו נפרדים מספר בראשית, נפרדים מתהליך הבריאה. בריאת העולם, בריאת האדם, בריאת הברית בין האדם לאלוהיו, בריאת היהדות. בפרשת ויחי אנחנו נפרדים גם מיעקב ויוסף. בפרשה האחרונה בספר בראשית יעקב מת ואחריו מת יוסף ותם עידן. עידן האבות והאימהות. פרשת ויחי מתחילה בציון מס' שנות החיים של יעקב. שנות חיים או כפי שכתוב "שְׁנֵי חַיָּיו". ועל כך חז"ל אמרו- ליעקב היו שני חיים. שתי תקופות חיים. האחת, לפני המפגש המחודש עם יוסף, תקופה אותה מתאר יעקב כ"מעט ורעים", והשניה, לאחר המפגש המחודש, כשהוא חי שבע עשרה שנה במצריים, תקופת חיים שלא פילל לה: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת-זַרְעֶךָ. חלוקת החיים לשניים, לפני ואחרי, מתרחשת הרבה פעמים לאנשים שעוברים טראומה או אירוע מכונן. משהו משמעותי חיצוני המשנה משהו מהותי פנימי. מהי נקודת השינוי? תלוי את מי שואלים. זוג צעיר ומאוהב יכול לחלק את חייו ל "לפני שהכרתי אותך" ואחרי. זוגות עם ילדים מחלקים את החיים ל "לפני שנולדו הילדים" ואחרי. אני יכולה לחלק את חיי ל "לפני שלמדתי ימימה" ואחרי, בן זוגי מחלק את חייו ל "לפני שהשתחררתי משרות קבע" ואחרי, תקופת הקריירה השנייה. אפשר לחלק את החיים שלנו לחלוקות שונות עפ"י נקודת זמן, עפ"י שינוי מהותי באיכות חיינו, ואפשר גם לחיות שני חיים. שני סוגים של חיים. את שני סוגי החיים אנחנו פוגשים בפרשת ויחי, והם מיוצגים ע"י אחֵי יוסף וע"י יוסף. בפרשה מסופר שלאחר שיעקב מת ונקבר במערת המכפלה עפ"י בקשתו, יוסף והאחים שבים למצרים. המחשבה הראשונה שעוברת לאחים בראש היא: וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף כִּי-מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ עכשיו, כשאביהם לא נמצא, יוסף עלול להעניש אותם על הרעה שעשו לו. האחים חיים בפחד ובחרדה, בתחושה שבכל רגע עלולה להגיע הפורענות הבאה. אלה חיים של מִצְרַיים, של מקום צר. תמיד צופים את האסון הבא, תמיד חשים חשדנות וחרדה. חיים שקשה מאד להרגיש בהם טוב, להרגיש שייך, להרגיש יכול. חיים של מאבק, של הישרדות, של קושי. ויש גם את הסוג השני של החיים. הסוג של יוסף. יוסף שמחובר לשפע האלוהי שלא נגמר, לטוב ולנתינה, לא מבין על מה הם מדברים. לא מבין את מערכת היחסים הכוחנית הזאת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל-תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי. יוסף חי חיים שהכול בהם אפשרי. אפשרי להיות אסיר ואפשרי להיות שליט, אפשרי להיות שנוא ואפשרי להיות נערץ. אפשרי לרעוב ואפשרי לשבוע. ההזדמנויות הן אינסופיות והתפקיד שלנו הוא לבחור. לבחור בטוב. יוסף שומע את דבריהם המפוחדים, המבוהלים, וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם. יוסף ואחיו מייצגים שני סוגים של חיים: חיים קשים של הישרדות או חיים מאפשרים של אמונה. כולנו חיים פה, על האדמה, חיים המחוברים לחומר, חיים הנתונים לחוקיות כוח הכובד, חיים שמושכים אותנו מטה, חיים שמפגישים אותנו עם קושי וחוסר ומחלה ומלחמה. אז איך עולים? איך הופכים את החיים לחיים מאפשרים, לחיים שמחים, לחיים של נחמה? בשיר המצורף, במילותיו של הרב קוק, מצויה לדעתי התשובה : בן אדם, עלה למעלה עלה, כי כח עז לך. יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם פן יכחשו לך. דרוש אותם - וימצא לך מיד. הדרך לעלות מעלה מחיים יומיומיים קשים ומפרכים היא בעזרת כנפי הרוח האישיות, חזקות כמו כנפי נשרים אבירים. לכל אחד ואחת יש אותם. לאחד זו אהבה, לשניה כישרון, לאחרת אמונה או לאחר ביטחון. לכל אחת ואחד הכנפיים שלו. חשוב להכיר אותם ולדרוש אותם, לא לחכות שיופיעו מעליהם, לא להתעלם מהם ולא לשכוח מקיומם. כנפי הרוח המעלות נמצאות למי שדורש אותם. לכל מי שזוכר שיש דרך נוספת, לכל מי שרוצה להתחבר לכוחו לכל מי שזוכר, כמו יוסף, שיש עוד אפשרות. השבוע אנחנו נפרדים מספר בראשית ובשבוע הבא ספר חדש, ספר שמות, ואתו מגיעה העבדות. הלוואי ונדע לדרוש ולהשתמש בכנפי הרוח שלנו לעלות למעלה, מעל לטיט וללבנים של ספר שמות ושל החיים. קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. חזק חזק ונתחזק שבת שלום.

כנפי רוח - ביני לנדאו ותלמידי הישיבה לצעירים

צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול