פרשת ויחי, החיים בצל המוות

השבוע אנחנו מסיימים לקרוא את חומש בראשית בפרשת ויחי. השבוע אנחנו נפרדים מיעקב- ישראל ומכל ילדיו, נפרדים מהגיבורים שליוו אותנו מתחילת השנה, אברהם, יצחק, שרה, רבקה, לאה ורחל. השבוע אנחנו נפרדים גם מארץ כנען אליה לא נחזור בשנה הזאת.

כשיעקב מגיע למצרים ופוגש את פרעה השואל אותו לגילו הוא עונה: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.

יעקב למוד האובדן, הכאב, השקרים והבגידות מתאר את חייו כחיים קצרים ורעים. אפשר גם להבין מדבריו שהיו לו שני חיים. אולי חיים אחד לפני שברח מבית אביו לחרן וחיים שניים אחרי שהתחבר לבית לבן, אולי חיים אחד לפני שיוסף נולד וחיים שניים אחרי שרחל אשתו האהובה מתה, אולי חיים אחד לפני שיוסף מת וחיים שניים אחרי שהבין שנטרף. את החיים האלה והאלה יעקב מסכם כמעטים וכרעים.

השבוע, בסוף דצמבר 2018, נפרדנו גם מרונה רמון, אשה עוצמתית שליוותה אותנו בשנים האחרונות בעשיה חינוכית וטיפולית מבורכת ומחזקת.

למסתכל מהצד נראה שגם רונה רימון עברה חיים קצרים וקשים, גם היא חוותה את עזיבת הארץ וחזרה אליה, חוותה את אובדן בעלה ואובדן בנה ולבסוף חלתה במחלה קשה ממנה נפטרה בגיל 54. אפשר לחשוב שגם לרונה רמון היו שני חיים: לפני המוות של בעלה ואחריו כשחזרו לארץ, לפני המוות של בנה ואחריו כשהקימה את קרן רמון והפכה למטפלת בטראומות.

אבל מי שהקשיב לרונה רמון לא שמע על חיים רעים. מי שהקשיב לה שמע מסר אחר. מי שהקשיב שמע על חשיבות ההמשכיות, על מציאת משמעות, על היעוד. מי שהקשיב לרונה רמון שמע על הדרכים השונות לקום ממכות החיים, על גילוי העוצמה האישית, על כוחם של החיים לקחת אותנו לדרכים חדשות.

מורתי ימימה אביטל זצ"ל אומרת: "קיבלתן זמן לחיים, למצותם בשביל הנכון באמת". השביל הנכון, עפ"י ימימה, הוא השביל בו אני קרובה לעצמי, בו אני מחוברת לְמה שמחזק אותי, למה שמחזיר לי את השקט.

השביל הנכון באמת הוא השביל שההליכה בו מצמיחה אותי ולא מחסירה ממני. זה המקום בו אני מוצאת משמעות ולא נאבקת מול המציאות.

רונה רמון ניסחה זאת: כשאני שואלת לָמה – אין תשובה ואין נחמה, כשאני שואלת לְמה- כבר יש יותר התכוונות, כבר יש הבנה שהשינוי הזה יש לו משמעות עמוקה עבור חיי. כשאני יכולה לראות את איכות הרגע, כל רגע, אני יכולה להתחבר לשמחה פנימית שקיימת תמיד, גם ברגעים הכואבים ביותר.

השבוע היה שבוע של פרידות, שבוע שהזמין אותי להקשיב. מקשיבה ולומדת על הדרך הנכונה להתקרבות לאמת, להתקרבות באמת.

השיר שלי לשבוע הזה הוא שירה של לאה שבת, תמיד יחכו לך:

"כל מטוס שטס בשמיים

כל כוכב מאיר בעיניים

מזכיר לי אותך

נחליאלי לפני הגשם

צרצרים בשעות הערב

תמיד יחכו לך"

החיים הם כאן ועכשיו. תמיד מחכים לי שאחבור עליהם, שאמצא את עצמי בשבילים שלהם, שאלך קדימה עם הגשמת היעוד שלי.

שבת טובה באמת


צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול