פרשת ואתחנן

פרשת אתחנן עוסקת בקשר בין עם ישראל ואלוהיו, היא חוזרת על ברית עשרת הדיברות, דרך קריאת שמע ישראל ועד פסוקי הסיום, בחירת ה' בעמו: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַה' אֱלֹהֶיךָ: בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.

כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם, בְּיָד חֲזָקָה; וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם.

משה אומר לעם: האלוהים בחר בכם מאהבה ומבקש מהם להחזיר לו אהבה.

מה זו אהבה?

שירים, ספרים, מחזות ומחקרים רבים נכתבו על השאלה הזו, ובפרשת אתחנן יש את התשובה היהודית. אהבה היא: וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי ה' --לְמַעַן, יִיטַב לָךְ, וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ.

אבל כאן נשאלת השאלה: מהו הישר והטוב בעיני ה'? איך אדע?

השבוע ראיתי סרט ישראלי חזק ומצוין, אגדת חורבן שמו. הוא מתאר את הקורות בירושלים במאה ה66 לספירה, את המאבק נגד הרומאים ובעיקר את השבר הגדול בין יושביי ירושלים. הסרט לימד אותי שאין דבר כזה "שנאת חינם". לכל שינאה יש מחיר יקר ביותר.

יושבי ירושלים, הקנאים, שהתנגדו לרומאים היו בטוחים שהם עושים את הישר בעיני ה'. קבוצה נוספת שהצטרפה אליהם, תושבי הגליל, היתה בטוחה שהיא יודעת מה הדרך הישרה בעיני ה', ולאחרים, המבוגרים וחכמי התורה, היתה דעה אחרת על מה צריך לעשות, מה ה' רוצה מאיתנו. כך התחילה מחלוקת שהפכה ליריבות, לשנאה, לקיצוניות ולהרג.

הרומאים לא היו צריכים לכבוש את ירושלים, העם היושב בה החריב אותה במו ידיו "על קידוש השם".

אז איך אנחנו מקיימים את סיפור האהבה הזה, בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין אלוהינו, שלא יהפוך לאגדת חורבן? איך אנחנו פועלים בעולם מתוך אהבה, בלי להפוך אותה לקנאות ובדלנות?

מורתי הרוחנית, ימימה אביטל זצ"ל, חיברה את האהבה לענווה. אהבה שמחוברת לענווה היא אהבה שמקבלת את עצמי וגם את האחר, בחוסר המושלמות שלנו. היא יודעת שאפשר להיות באהבה גם עם חוסר הסכמה, גם עם החסרון של השני, גם עם החסרון שיש בי.

קבלה מתוך ענווה, מלמדת אותי ימימה זה נווה. "כמו להיות בנווה, זה שמחה, מלא חיים".

מתוך דבריה של ימימה ומתוך פרשת השבוע אני לומדת שלחיות את חיי באהבה, בעשייה ישרה וטובה, זה לחיות בענווה. זה לדעת שאני יודעת את מה שאני יודעת וזה בטח לא הכל. שאני יכולה את מה שאני יכולה ומישהו אחר יכול אחרת. לעשות הישר והטוב יחסית לעצמי, בקבלה ובהסכמה וראיית השני שגם הוא נושא יושר וטוב.

במוצאי שבת יחול ערב טו באב, חג האהבה היהודי. השבת אני מתפללת שנמצא את הדרך לחיות באהבה מתוך ענווה, בחיבור ובלכידות של שמחה.

שבת שלום.

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול