פרשת וארא

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה. ג וָאֵרָא אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם

פרשת וארא עוסקת בתהליך, תהליך של שכנוע. ה' משכנע את משה למלא אחר מצוותו ולהוציא את בני ישראל ממצרים, משה מנסה לשכנע את בני ישראל ומשלא מצליח מנסה לשכנע את פרעה לשלח את העם. משה, העם ופרעה אינם משתכנעים בקלות. לא בקלות מסכים אדם לשנות תפקיד, לשנות מצב, לשנות דעה. משה מסביר את החשש שלו בערלות שפתיו, העם לא שומע מקוצר רוח ועבודה קשה ופרעה, לו אין ממש ברירה, גורלו נחרץ מראש, ה' מקשה את ליבו ולא מאפשר לו להסכים. אפשר ללמוד מהפרשה הרבה דברים, אפשר לדבר על כוחו של הקשב ועל כוחה של החסימה בקשב, אפשר לדבר על חשיבותה של הראיה (וָאֵרָא), אפשר לדבר על הדרכים השונות להקשות את הלב ולפתוח אותו, אני בוחרת השבוע לדבר על העיכוב. עיכוב הגאולה. ה' מציע לבני ישראל גאולה: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. משה מעביר את ההצעה לעם, שאינו פנוי כלל לשמוע את הדברים: ולֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. אני קוראת את הפסוק הזה ושואלת: איך הם לא שומעים? איפה האלוהים? הרי אלו דברי אלוהים, אלוהים היה יכול לפתוח את אזניהם, לפקוח את עיניהם, לפתוח את ליבם. מדוע אלוהים ומשה משאירים את העם בקוצר רוחו ומעבירים את תהליך השכנוע אל פרעה, תהליך שברור מראש שיהיה ארוך וממושך? אני חושבת על עם ישראל, עם שרגיל בעבדות ובהירארכיה. בפסוק הראשון בפרשה נאמר: וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. הם לא מכירים את ה' בשמו המפורש. הם לא יודעים מי הוא, מה כוחו, מה יכולותיו, הם לא יודעים מה זה אלוהים חסר גבולות ומגבלות. מאות שנים של עבדות העלימו את האמונה, את הידיעה, את הרצון, את האפשרות למחשבה חופשית. בשביל עם ישראל העובד במצריים המלך האחד והיחיד הוא פרעה. אותו הם עובדים, בו הם מאמינים, את כוחו הם מעריצים. למלך פרעה צריך להוכיח מיהו האלוהים, מה כוחו ויכולותיו. להוכיח כך שבסוף פרעה ישלח את ישראל מארצו, גם אם הם לא ירצו. כדי שפרעה ישנה את דעתו צריך תהליך. תהליך של שכנוע. תהליך של הוכחה. תהליך שימוסס את הדעות הקדומות ואת העקשנות. כדי שההחלטה לא תתקבל בקלות ראש, לא תהיה החלטה פזיזה, כדי שלא יהיה ספק ברצינותה ונכונותה. והתהליך הזה לוקח זמן. זהו תהליך ארוך ומעכב. הרב קוק אומר: "לא נבראו עיכובים בעולם, בין עיכובים גשמיים ובין עיכובים רוחניים, כדי לעכב דברים, אלא כדי לחזק על ידי ההתעכבות עוד יותר את זרם האורה ואת גדולת החיים". פרשת וארא והרב קוק מלמדים אותי שהגאולה לא מגיעה בקלות, שלעיכוב יש תפקיד. תפקידו של העיכוב הוא לא לאמלל אותנו, להתיש את כוחותינו או לייאש אותנו, אלא להסיר מחסומים ובכך לחזק. לחזק את האור וגדלות החיים. תפקידן של עשר המכות לשכנע ולהוכיח שלא רצונו של פרעה אחראי לשחרור מהעבדות, לא רצונם של העם, לא מקריות ולא ארעיות. היציאה הגדולה מעבדות לחרות, השחרור הגדול, האור שיבקע מתוך האפלה יגיעו מכוונה אלוהית והדרך אליהם ארוכה, מפותלת ולפעמים כואבת. המצרים סופגים עשר מכות, בני ישראל יספגו ארבעים שנות נדודים, ואנחנו? גם לנו לא קל כשאנחנו עושים שינוי, מבחירה או מאילוץ. כאב, פחד, היסוס, חוסר וודאות, לפעמים תסכול, לפעמים תחושת חוסר אונים. גם לנו יש את הדרך שלנו לעבור, ולא תמיד אנחנו בטוחים שיש לנו את הכוח לעבור אותה. באה פרשת וארא ומדגישה: העיכוב הוא חלק מתהליך הגאולה. הקושי הוא שלב בדרך. דרך שבסופה מחכה הארץ המובטחת. ועד שנגיע אליה בא אהוד בנאי ומרגיע: אין דבר שאי אפשר לתקן. אל תִפְחד, אתה לא לבד. הלוואי שנרגיש לא לבד השבת, השבוע ובכלל, בכל העיכובים שייתכנו בדרך. שבת שלום.

אהוד בנאי - אל תפחד