מי מאיתנו לא חשב שהיום יום ראשון? מי מאיתנו לא הופתע ששבת הגיעה כל כך מהר? שבת מיוחדת לנו השבוע, שבת שמחברת בין חג לחג, בין יום כיפור לסוכות. ובשבת המיוחדת הזו אנו קוראים פרשה מיוחדת, פרשה שכולה שירה. אחרי חודש שלם של מתן מצוות, חוקים, אזהרות ונבואות, משה נפרד מעמו בשירה. כמה עוצמה יש במילות פרידה כאלה, במילים של שיר? לא תמיד קל לנו לזכור טקסט בעל פה אבל שירה מחורזת אנחנו זוכרים בקלות. שיר הוא תמיד עכשווי, תמיד מחבר אותנו אל הרגע הזה. משה יעלם מן העולם אך שירתו נשארת איתנו לאורך כל הדורות. את עוצמתה של חווית השירה זכיתי לחוש השבוע, בהופעה בקיסריה של ישי ריבו, הופעה מיוחדת ביום ג' ממש לפני יום הכיפורים. האמפיתאטרון היה מלא לגמרי, היו שם כל עם ישראל: חובשי כל סוגי הכיפות, עוטות כל סוגי כיסויי הראש, גילויי ראש, נשים בחצאיות קצרות וגופיות, מבוגרים, צעירים, ילדים. כולם ישבו יחד על מדרגות האבן ההיסטוריות ושרו בקול את השירים ואת הפיוטים של סליחות ויום הכיפורים ששולבו בהופעה. מי שלא ראה 3000 אנשים ונשים שרים יחד את "המצא לנו מחילה, לא רק בשעת הנעילה", לא ראה אחדות מימיו. איש אחד, עם להקה מצוינת, חיבר את הלבבות של כל עם ישראל בעזרת המוסיקה שלו. יותר מזה אנחנו לא צריכים. ואת זה, משה בחוכמתו, ידע. ואולי לכן, הוא בוחר לסיים את דבריו בשירה, שכולם יזכרו, כולם ידעו לחזור אליה שתחבר את כל הלבבות. בזמן "בין החגים" הזה אני מאחלת לנו שנתחבר דרך המזמורים שלנו, השירים שלנו, ושנזכור: הרוח שלנו והתרבות שלנו חזקים יותר מהכל. שבת שלום.
top of page
bottom of page
Comments