פרשת בראשית

השבוע בשעה טובה אנו מתחילים קריאה חדשה בתורה. שאלתי את עצמי, איזו קריאה אני בוחרת לקרוא השנה? במה אבחר להתמקד? מה אחדש? ואולי די, אולי אחרי שנתיים של כתיבה אפנה לכיוון אחר? אבל כאחת שמכורה אני לא יכולה לוותר. אני נשארת עם פרשת השבוע כל שבוע, והשנה אני בוחרת לחבר אותה לנושא הקרוב לליבי ולעיסוקי- למשפחה. החיים במשפחה מעניקים לנו כלים בסיסיים להתמודדות עם המציאות. החיבור של נושא המשפחה לתורה, ספר ההדרכה לחיים של העם היהודי, נראה לי מרתק ומסקרן: מה אני יכולה ללמוד מפרשת השבוע על מלאכת החיים הקרויה משפחה? איזה כלים הפרשה נותנת לי כדי לבנות משפחה, לתחזק משפחה, לחיות בתוך משפחה, לאהוב לחיות במשפחה? בעזרת המשקפיים האלה אני ניגשת לקרוא את הפרשה הראשונה בספר הראשון: ספר בראשית- פרשת בראשית

בפרשת בראשית מופיעים היסודות שמקיימים את העולם: האור הראשון, העץ הראשון, האדם הראשון, הנחש הראשון, הגירוש הראשון, הילד הראשון ,המשפחה הראשונה, האח הראשון, הקנאה הראשונה, התאווה הראשונה, הפחד הראשון, הרצח הראשון. כאן הם מופיעים לראשונה ומכאן ואילך יישארו איתנו לנצח. לנצח לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. לנצח בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ לנצח תהא האישה אֵם כָּל-חָי לנצח האדם יפחד מן האלוהים וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים לנצח אחים יקנאו זה בזה, לנצח אנשים ירצחו זה את זה ולנצח האדם יהיה זה שיבנה, יגָדֵל, ינגן, יהיה חרש מתכת, יוליד בנות ובנים, ימלא את הארץ הזאת ויֵשָנֵה אותה. לנצח החיים יהיו מלווים ביצירה ובשינויים.

האיש והאישה הראשונים התחילו את חייהם בגן עדן. עפ"י פרשת בראשית, גן עדן הוא מקום שלא מתרחש בו שינוי. במקום הזה אסור לדעת, אין אבחנה בין טוב ורע, הכול מוגש ומתקבל והאדם חי בלי להשאיר בו את חותמו. זה מקום נעים וחם ומחבק וצר שטוב רק לזמן קצר. מהר מאד זה לא מספיק, מהר מאד מתעוררים הסקרנות והרצון לשינוי (בפרשה שלנו קוראים לזה: הנחש). ואז נפקחות העיניים, ואז אי אפשר יותר להישאר באותו מקום, ואז מתחילים לזוז. השינוי שהוביל לתזוזה (בפרשה שלנו קוראים לזה: הגירוש) הביא לאישה את היכולת להרות וללדת ולאדם את היכולת לעבוד את האדמה, לבנות ערים, ליצור מוסיקה, ליצור בנחושת וברזל, ליצור חיים חדשים ועולמות חדשים בעולמו של הקב"ה.

גם אנחנו, כשאנחנו בוחרים בעזר כנגדנו ודבקים לבשר אחד, אנחנו מתחילים תהליך של יצירה. יצירה של עולם. לעולם הזה קוראים משפחה ובעולם הזה חלים אותם כללים שחלים בעולמו של הקב"ה: הוא מתחיל בגן עדן ומיד משתנה.. בהתחלה אנחנו מחבקים ונהנים מי מה שיש אבל די מהר מתעורר הרצון לדעת עוד, לגדול, להתפתח, להתרחב. מתעורר הרצון לשינוי. לפעמים השינוי הזה מפחיד, לפעמים מתנגדים לו מסתתרים מפניו. לפעמים הוא יוצר חילוקי דעות בתוך המשפחה, לפעמים הוא אפילו מאיים על שלמותה, אבל החיים מחייבים שינוי.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; והפרשה מלמדת אותי שכדי שעולמי יהיה טוב מאד, כדי שבמשפחתי יהיה טוב מאד, כדאי שיהיה בהם מקום לשינוי. היא מלמדת אותי לראות את השינויים בחיי המשפחה (בקרירה, בלימודים, במקום מגורים, באורח חיים, בתזונה, אפילו בפרידה ובמוות) כהתרחשויות המובילות לצמיחה, ליצירה, להתפתחות וגדילה. כדי שאסכים לקבל את שינוי עלי להיפרד מהמקום הקודם, מגן העדן. אפשר להתגעגע לגן עדן, להיזכר כמה טוב היה לנו שם, במקום ללא דאגות כלל, אבל כדאי גם לזכור שהיינו במקום בו לא ידענו דבר, לא עשינו דבר, לא למדנו דבר. היציאה מגן עדן, המעבר לשלב הבא, מלווה בידיעה. בידיעה שאפשר לבחור. יתכן שהמעבר ילווה גם בצער ובזיעת אפיים, במריבות ובקנאות, בפחדים ובכישלונות, אבל ההסכמה לאפשר לעצמי/ לבן זוגי/ לילד שלי/ להורה שלי לשחרר את המקום הקודם וללכת הלאה, תוביל את כול בני המשפחה למקום חדש, אחר, מעניין, מסקרן, מלמד ומפתח.

השבת אני מאחלת לנו שנסכים להתחיל, נסכים להמשיך, נסכים לשינוי. שנדע ליצור בעולמנו יופי ושמחה, שבסופו של יום נסתכל על חיינו, על משפחתנו, ונאמר כי טוב.

שבת שלום.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול