מזל טוב לנו, אתמול התחלנו לקרוא את התורה מהתחלה.
שוב אנחנו נזכרים איך הכול התחיל: תוהו ובוהו ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. ומתוכו מתחיל להתקיים עולם, תוך הפרדות ותיחומים. עולם מאורגן ומסודר: עופות וחיות וצמחים ודגה ואדם וחווה.
פרשת בראשית, פרשה שיש בה הכול: בריאת העולם, יצירת אדם וחווה, החיים בגן עדן והגירוש ממנו, הולדת המשפחה הראשונה והרצח הראשון במשפחה, בני האדם ממלאים את הארץ ומתחילים לעשות כרצונם.
כאן הכול מתחיל: יצירה ויצרים, פיתוי וקנאה, חטא ובושה, בריאה והרס.
הפרק הראשון בפרשה מסתיים במשפט: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד
והפרק האחרון מסתיים ב: ויַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ.
לא פשוט לי להתמודד עם התנודות במצב הרוח האלוהי. ב
קריאה ראשונה נראה שכל עוד הדברים מתנהלים עפ"י הרצון האלוהי, אלוהים מרוצה ממעשיו. ברגע שהאדם נכנס לתמונה ומגלה את רצונותיו האנושיים, את יצריו, את רגשותיו- הדבר נראה כרע מאד בעיני האלוהים. כל כך רע עד שהוא מצטער שיצר בכלל את הבריה העצמאית הזאת, שמקלקלת לו את התוכניות.
פרשת בראשית מתחילה ביצירה ומסתיימת ביצר רע. בשבוע הבא, בפרשת נח, נפגוש את שוב את היצר הרע, הפעם מתוך ההבנה האלוהית שהוא חלק מהתכונות האנושיות ויֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו
אבל בינתיים היצר הזה, שדוחף את אדם וחווה מחוץ לגן עדן, שמעורר קנאה בלב איש על אחיו, שמעורר אהבה בין בנות האדם לבני האלוהים, נתפס בעיני האלוהים כדבר שיש למחות מעל פני האדמה. מזל שיש את נח "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה" שמביא את הנחמה ואת אפשרות ההצלה.
ויש עוד אפשרות להצלה. אברהם בורג בספרו:" בלשון בני אדם" עוזר לי לראות אותה. נקודת ההצלה הראשונה היא קין. דווקא קין. שכועס על שמנחתו לא התקבלה, שלא קיבל את העצה האלוהית שיש דברים שלא יבין וכדאי שילמד לחיות עם היכולת לשאת את הקושי: הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ. קין הזה שהורג את אחיו ואף מנסה להתנער מאחריות: הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, את הקין הזה אלוהים לא משמיד, הוא לא מוחה אותו מעל פני האדמה. קין מקבל את עונשו, מביע הכרה וחרטה בחטאו ומבקש את חייו מאלוהיו. ואלוהים נענה לו: וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ ה' מאפשר לקין להתיישב בקדמת עדן, לשאת אישה, להוליד את חנוך, להקים עיר על שם חנוך ולראות מחנוך צאצאים יצירתיים ומוכשרים.
אז איך מסבירים את זה? איך זה מתיישב עם "רבת רעה האדם בארץ"? כאן, כנראה, אנו פוגשים את ראשית הסליחה, את המחילה הראשונה. כאן מופיע הרמז הראשון בתורה לכך, שלמרות שיש בנו, מטבענו, יצר חשוך ואפל ואלים וחוטא, הוא ניתן לשינוי, ניתן לניתוב למקומות יצירתיים ומביאי חיים. זהו המקום הראשון בו אנו רואים את אלוהים משנה את דעתו, מקשיב לקול האדם, מאפשר לו תיקון וחזרה לדרך הישר. בפרשה הראשונה בתורה אנו לומדים שיעור חשוב ביותר: לצד החטא קיימת גם היכולת להכיר ולהודות בחטא, לצד כל מעשה קשה קיימת יכולת השינוי. לנו, בני האדם, כמו לבוראנו, יש את היכולת לבחור. לשנות את החלטותינו, את דרכינו, להשתנות בעצמנו. הסיום הדרמטי של הפרשה משאיר פתח לתקווה: ה' נעצב לליבו, מאוכזב מיציר כפיו אבל נח מצא חן בעיניו. נח הוא הישועה ששמרה על המין האנושי. השיעור הראשון של השנה החדשה עבורי הוא לזכור: במקומות של כעס, עצב, ייאוש וכאב- תחפשי את נח. תחפשי את המקום שמוצא חן בעיניך. ובמקומות שאני מרגישה ש"גדול עווני מנשוא", כמו קין, יש לי למי לפנות. יש ממי לבקש אפשרות לחיים פוריים ומאושרים, יש מי ששומע, ושעוזר לי להיטיב את חיי.
מאחלת לנו שבת של יצירה והתחדשות, שבת שלום.
댓글