פרשת במדבר

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד

היום, ראש חודש סיוון, אנחנו יוצאים למסע חדש. מסע בספר במדבר. ספר במדבר מתחיל שנתיים אחרי היציאה ממצרים. בני ישראל יושבים למרגלות הר סיני, מקבלים חוקים ומצוות ומתרגלים לחיי בני חורין, המסע עצמו עדיין לא החל. בפרשה הראשונה בספר במדבר, פרשת במדבר, מצווה ה' על משה לערוך מפקד. שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. כל שבט פוקד את הגברים שבו, מבני עשרים ומעלה. הסיבה היא: תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן. ספירת הגברים מיועדת לדעת מה הכח הצבאי העומד לרשות בני ישראל. לאחר הספירה מגיעות הוראות סידור המחנה. איזה שבט חונה באיזה מקום: במזרח: מחנה יהודה- יהודה, יששכר, זבולון בדרום: מחנה ראובן- ראובן, שמעון, גד במערב: מחנה אפרים- אפרים, מנשה, בנימין בצפון: מחנה דן- דן, אשר, נפתלי שבט לוי אינו שייך לאף מחנה, כמו שמאוחר יותר, בארץ, הוא לא יקבל אף נחלה. הלוויים הופקדו על שמירת אוהל מועד והמשכן. לכל אחד מבני משפחות השבט היה תפקיד בפירוק, בנשיאה ובהקמה של המשכן מתחנה לתחנה. בקריאה בפרשה אפשר להרגיש את התכונה שמתחילה במחנה. מתחילים להתכונן ליציאה לדרך. מתחילים להיערך למסע. מסע של יותר משני מיליון בני אדם באזור לא מסודר, במשך זמן לא מוגדר, למקום לא מוכר, עם מנהיג אחד. האם זה אפשרי? כדי שמסע כזה יצליח, כדי שאפשר יהיה להתקדם ממקום למקום, כדי שאף אחד לא יעלם בדרך, כדי למנוע סכסוכים ואסונות חייבים שיהיה סדר. בכתביו של הרב קוק אני לומדת איך לעשות סדר: "אנחנו נקח מן הטבע את העֹז שלה, את אֵיתָנִיוּתָה, את הסדר המדויק שלה, את התמדתה ושקידתה, את מתינותה, ואת העמדה הבטוחה המתגלה בחזיונותיה לגבי עצמה. אבל נשתחרר מעִוְרוֹנָה, מפראותה, מהֶכְרֵחוּתָה העבדותית, משלילת כונתה, וחסרון אידיאליותה" הרב קוק לומד מן הטבע. על סדר מדויק שאינו משתנה, על התמדה והמשכיות, על העוז והאיתנות. כך נראה גם מחנה ישראל. מוכן, איתן, מסודר, ברור, קבוע. כל שבט יודע את מקומו, כל אדם יודע את תפקידו. כך אפשר להתקדם ולהגיע. אבל, מסייג הרב קוק, לא מתוך הכרח, לא מתוך עבדות להרגל, לא מתוך הליכה עיוורת. סדר אינו אוטומט, אינו כפוי ואינו הרגלי. כשאנחנו בסדר הנכון "הננו אז הולכים קוממיות, צועדים על במתי ארץ, נוחלים נחלה בלי מצרים, לובשים עז והדר, ושוחקים ליום אחרון." בני ישראל עומדים להתחיל במסע אל הארץ המובטחת בפעם הראשונה. אלפי שנים אח"כ המסע הזה יחל שוב. יהודים מרחבי אירופה, אסיה ואפריקה יתחילו במסע שלהם אל הארץ המובטחת, ארץ ישראל. מי באניה, מי על חמור ומי ברגל. המשורר והעיתונאי הפולני נוח רוזנבלום יכתוב ב1898 את השיר שנשמע כמו ההמנון של פרשת במדבר: שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה מִי בָּרֶכֶב מִי בָּרֶגֶל נֵעָשׂ נָא לַאֲגֻדָּה.

יַחַד נֵלְכָה נָא נָשׁוּבָה אַרְצָה אֲבוֹתֵינוּ אֶל אַרְצֵנוּ הָאֲהוּבָה עֶרֶשׂ יַלְדוּתֵנוּ.

כמו אז גם היום כולנו יוצאים למסע. מסע של שעה, של יום, של שנה, מסע אל המקום שלנו, מסע החיים. פרשת במדבר ודבריו של הרב קוק מלמדים אותי שלפני שאני יוצאת לדרך כדאי לעשות סדר. סדר במחנה שלי: בציוד שלי, במחשבות שלי, בנפש שלי. לדעת איפה הכוח שלי, לאן כדאי לי לכוון אותו. לשים לב לא ללכת אחר ההרגל, אחר האוטומט. להיות ערנית למקום של כל חלק שבי. איפה נמצאת המחשבה? איפה הלב שלי נמצא? והרצון, והקשב? הפרשה מזכירה לי לשים לב שאני פועלת מהסדר הנכון: הקשבה, הבנה, הסכמה, הכרה. אז אפשר לצאת לדרך, מה שיגיע יגיע. מה שלא יגיע לא יגיע. אני אדע שאני בדרך הנכונה, שיש לי יכולת להתמודד, שאני בחיבור האמיתי, במקום שלי. "אָז אַךְ שְׂחוֹק יִמָּלֵא פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה!" התארגנות נעימה, דרך צלחה ושבת שלום.

מקהלת צה"ל - שיר עד - שאו ציונה נס ודגל

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול