(דרשה קצת ארוכה לסיום ספר ויקרא)
פרשת בחוקותי החותמת את חומש ויקרא, נקראת בדר"כ יחד עם פרשת בהר. השנה, בגלל השנה המעוברת קוראים אותה בנפרד, אך עדיין יש קשר הדוק ביניהן. בפרשת בחוקותיי מתוארות הברכות או התוכחות שיבואו על בני ישראל בשיבתם בארץ. "אם בחוקותי תלכו": הארץ תשגשג ואתם תשגשגו, "והתהלכתי בתוככם".
"ואם בחוקותי תמאסו": הארץ תיפגע ואתם תענשו, עונשים שונים בהדרגה עד לעונש הנורא מכולם "ותעזב הארץ מהם" עונש הגלות.
המצוות אותן יש למלא ואשר יביאו על ישראל ברכה (שגשוג ושלום) או קללה (עוני רעב מלחמה וגלות), הן, עפ"י הפרשנים, המצוות שנאמרו בפרשת בהר, מצוות שמיטה ויובל.
כלומר, כאשר אנחנו יושבים בארצנו ושוכחים שאנחנו פה בחסד, שהארץ, בדיוק כמונו, שייכת לקב"ה, אנחנו נענשים על כך. כשאנחנו מניחים לכל מה שהשגנו בעמל, משחררים את הרצון לעוד, חוזרים לנקודת ההתחלה- אז מגיעה הברכה.
מי שקורא בפרשה לא יכול להתעלם מכמות הברכות (11 פסוקים) לעומת כמות התוכחות (33 פסוקים). האם ההבדל הזה הוא מהותי או כמותי? הרב אלחנן סמט מביא במאמרו שני פרשנים.
עפ"י ראב"ע (אבן עזרא) ההבדל הוא כמותי ולא מהותי. "הברכות נאמרו בקיצור בדרך של 'כלל', ואילו הקללות – שהן היפך הברכות אך אינן מרובות מהן, נאמרו באריכות ובפירוט." כלומר ר' רבן עזרא מתייחס לנטייה של כולנו. כשאנו נשאלים מה נשמע? בזמן של ברכה נענה: הכל בסדר, ואולי נוסיף- ברוך השם. הברכה נחווית כמשהו ברור, פשוט וקצר ואין מה לפרט, אך כאשר חלילה נופל עלינו קושי אנחנו עונים למה נשמע- אל תשאל, ככה וככה קרה ועוד כך וגם כך. אנחנו חווים את הקושי, הקללה, בצורה עמוקה ומעמיקים בסבל.
לעומתו, מסביר ר' נפתלי הירש וויזל ההבדל הוא מהותי ולא כמותי: ברגע ש"תלכו בחוקותיי" הברכות כולן מושגות מיד. אך אם מפרים את הברית לא מיד מגיעות הקללות כולן וגם לא הקללות הקשות ביותר, אלא "ומן הכתובים אנו למדין שגם אם ימאסום ויפרום, לא ישיגום הקללות כאחת, אלא בראשונה יְענם בתולדות קלות להחרידם, אולי ישובו. ואם לא ישובו, ישלח בם רק סדר אחד. ואם עדיין לא ישובו, ישפטם בסדר השני. ואם יעמדו במרדם, ישיגום הסדר השלישי והרביעי, ואם בכל זאת לא ישובו, אז תשיגם הקללה הגדולה עד לאין מרפא".
כלומר אריכות התוכחות מראה שיש מידה ויש דין, ויש אפשרות לחזור למוטב לפני שמגיע הגרוע מכל, מכאן הרי שאריכות הקללות מלמדת דווקא על ארך אפיו של ה', על חסדו ורחמיו.
אם נלך עם פירוש ראב"ע הפרשה מלמדת אותנו להעמיק בברכה שלנו ולראותה במלואה, בכל מימד של חיינו, ואם נלך עפ"י רנ"ה ויזל הפרשה מלמדת אותנו את תפקידה של הקללה: להזכיר לי לשוב אל דרכי, להזכיר לי לבחור בטוב. כך או כך, הפרשה מזכירה לנו את האחריות שלנו למצב הארץ, מצב האדמה ולמצבנו שלנו. מי ייתן ונדע לבחור בטוב.
שתהיה שבת טובה, תמה הקריאה בחומש ויקרא,
חזק חזק ונתחזק
שבת שלום
Commentaires