ואם לא יהיה לי כלום?
כמה אנחנו עובדים בלתכנן, לבָטֵח, להכין עצמנו לעתיד, לשעת צרה. כמה מאמץ, זמן ואנרגיה אנחנו משקיעים כדי להבטיח לעצמנו שלא נישאר בחוסר כל. כל כך הרבה עד שלפעמים אנחנו עוברים את המידה. אוגרים, שומרים, חוסכים ולפעמים נאלצים לזרוק את מה שכבר לא מתאים.
פרשת השבוע באה ומלמדת אותנו את מצוות המידה והאומנה דרך שנת השמיטה ושנת היובל.
בכל שבוע יש לנו הזדמנות להתאמן ב"קטן" על שמיטה, ביום שבת. יום אחד שבו אנחנו לא אמורים לעסוק בדאגה לשלומנו: לא עובדים, לא קונים, לא מבשלים, לא עושים עסקים. מרפים, נחים. כך 52 פעם בשנה.
ואחרי 6 שנים שבהם אנחנו מרפים פעם בשבוע באה ההזדמנות לשחרר קצת יותר. שנת שבתון, שבת לארץ שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר
במצוות שנת השבתון יש הבטחה ומבחן. הבטחה שבשנה השישית יהיה שפע שיספיק לשנתיים ומבחן האמונה, שיאפשר לנו להתמסר לשבתון, לכבד את האדמה ולאפשר התחדשות.
בתוך מצוות השבתון מסתתרת אמירה ברורה, וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי.
כל תחושת השליטה שאנו מנסים להשיג באמצעות כיבוש האדמה, היא תחושה אשלייתית. אנחנו כאן אורחים לרגע, וכדי לא לשכוח זאת, כל שנה שביעית אנחנו מוזמנים לתרגל שחרור, ואחרי שבע שנים כאלה מגיעה הגאולה האמיתית, שנת היובל. שנת השיבה " תשובו איש אל אחוזתו".
האפשרות לחזור להיות אני, בפשטות, בקלות. בלי תפקיד מחייב, בלי נכסים לדאוג להם, בלי אחריות ודאגות. מין שיבה לילדות, כשיש מה שיש והכל בסדר עם מה שיש. לעבודה יש ערך ולמנוחה יש ערך. לעשיה יש ערך ולהרפיה יש ערך, לכיבוש הארץ יש ערך ולשחרורה יש ארץ. לכל זמן ועת לכל חפץ ולכל מעשה, תחת השמים.
פרשת בהר מדגישה את המצווה, את החובה, לא להגיע למצב של עבדות. לא לאדם, לא לאדמה, לא לעבודה, לא לפרנסה. מצוות בני חורין, שתאפשר לנו לחזור למהות הטובה שלנו.
השיעור בשבילי השבוע הוא שיעור באיזון. לעבוד בזמן המתאים ולהרפות בזמן המתאים, להיות נוכחת ברצון ובשמחה בזמן עבודה, הישג, התקדמות וגם בזמן שחרור, ההרפיה, מנוחה, ולשמור כל הזמן את האמונה שהשפע קיים ולא חסר לי דבר.
שבת שלום.
Comentarios