top of page
תמונת הסופר/תסיגל גריבי

פרשת "בהר סיני"

הפרשה השבוע, שנמסרה למשה בהר סיני (כמו עשרת הדברות), מדברת על שנת השמיטה/ השבתון החלה על האדמה בארץ ישראל, "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה: שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ: וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל:"


אחרי שבע שנות שמיטה מתחילה שנת היובל: השנה ה50. "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:" בשנת היובל נמחק הרכוש האישי: האדמה חוזרת לבעליה המקוריים, העבדים והשפחות משוחררים, החובות נמחקים. מתחילים מבראשית.

במשך כל השנה אנחנו מצווים לשמור את השבת: אחרי ששה ימי עבודה מגיע יום של עצירה ומנוחה. גם על האדמה חל אותו כלל, אחרי שש שנות עבודה האדמה נחה וכל היבול שצומח נתון לכל מי שרוצה. שבת היא השמיטה אישית, מזכירה לנו לעצור את המרוץ היומיומי ולוותר על עוד השגה ועוד התקדמות. עצירה לצורך ...

לאיזה צורך? למה לעצור כשאני כל כך נהנית מהעשייה? למה להפסיק ליזום, ליצור, לעשות, לתת, להרוויח? ולמה להפסיק בשנה השביעית לקצור, לזמור ולאסוף תבואה שצמחה כתוצאה מיגיע כפיים? למה צריך הפסקה? ההסבר שניתן בפרשה: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי:" שוב תזכורת שאנחנו זמניים פה, גרים בהשאלה, הארץ לה' ואנחנו מורשים להשתמש בה. במידה. אבל יש הסבר נוסף: "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ" זמן הפסקה הוא זמן לתת דרור לכולם. לכל יושביה. אמנם משחררים את העבדים והשפחות, אבל גם את עצמנו. גם את העבד שבתוכנו. ניתנת לנו הזדמנות לשחרר אחיזה בכל מה שנדמה לנו שהוא מהותי לחיינו: איפה אנחנו גרים? כמה דונם יש לנו? כמה אנשים תחת פיקודנו? מה המעמד שלנו? וגם לשחרר תפיסות עולם שנראות לנו ברורות מאליו: יש חזק ויש חלש, יש אדון ויש עבד, יש עבודה ויש שכרה. לא! אומר ה'. כולכם שווים בעיני, כולכם הייתם עבדים במצרים "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: ועתה הנכם בני חורין." כולכם.

פעם ביובל (אצלי זה ממש מתקרב) יש לנו הזדמנות להוציא את עצמנו שוב ממצרים, להשתחרר מהעבדות שהעבדנו את עצמנו, להעניק לעצמנו חירות, דרור. לשחרר את הישן ולקבל את החדש: נקודת מבט חדשה, התייחסות חדשה לסובב אותנו, הסתכלות חדשה על עצמנו. במילים של ימימה: "תראי כל אחד כשווה לך, אין יותר או פחות אלא כולם שווים, יש בכולנו את הטוב, סולם הערכים המזויף יכול להשתחרר..."

סטינג הזמר כתב: If you love somebody set them free אל תחזיקו ואל תנעלו ואל תכלאו, גם לא את החשוב והאהוב עליכם, תשחררו את כל האחיזות. אז קודם כל לאהוב את עצמי ולשחרר את האחיזות המעכבות ואח"כ לשחרר את היקרים שלי מכל התפיסות האשליתיות ולבסוף לשחרר גם את הרכוש שלי, מהרצון שהוא יגדיר את קיומי. שחרור מתוך התקרבות, מתוך שמחה, מתוך שיבה לעצמי ולמקומי.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

留言


bottom of page