פרשת בהעלותך

פרשת השבוע מתחילה בהוראות אחרונות לפני היציאה למסע לארץ המובטחת ואז סוף סוף יוצאים לדרך וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן.

רק מתחיל המסע ומיד מתחילות התלונות. אחרי שלושה ימים וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע. רש"י מפרש כמתלוננים "אין מתלוננים אלא לישון עלילה". כלומר, אין סיבה אמיתית לתלונה, אלא מחפשים איזשהו עניין, משהו להתעסק בו.

ההליכה ללא יעד הנראה לעין, ללא חיבור פנימי למטרת הליכה, בלי לדעת מתי תהיה החניה הבאה, מולידה תלונות. נהייה קשה, משעמם, מעצבן אז מתלוננים. בָּמקום שאין חיבור פנימי לעשיה, התלונה הופכת להיות העשיה.

תלונה, במיוחד כזו שמגיעה מחיפוש עניין ולא מתוך תיקון ענין, יש לה כוח הרסני. היא מתפשטת כמו אש בשדה קוצים ומדבקת יותר מהנגיף הבריטי או ההודי. הדיבור המתלונן מוריד את הרוח, מדכא את הנפש, מחליש את הפרט ואת המחנה.

בתחילה מתואר לנו שרק האספסוף מתאווה, כלומר מחפש איזה עניין מענין, רוצה הדליק משהו, להבעיר משהו, אך מהר מאד כל המחנה בוכה ומקטר וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת-הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ. מהמחנה הכללי, רוח הנכאים והיאוש מגיעים עד למשה. הוא פונה לקב"ה בבקשה שיוריד ממנו את האחריות הזו, מצידו אפילו שיהרוג אותו, רק שלא יצטרך לסחוב על כתפיו את כל העם הזה עם התלונות שלו.

בהמשך הפרשה התלונה ומציאת הרע פוגשות גם את אהרון ומרים שמדברים/ מרכלים/ מקטרים אחד באוזני השניה על משה.

מה שהתחיל מ"כמתלוננים" הפך להיות כולם. מהאספסוף ועד למנהיגים הגדולים של העם, כולם רואים רע, מוצאים רע ומדברים רע. כמה מהר דברי התלונה הופכים להיות המציאות. מזכיר לי מאד את מה שקורה בחיינו ובמחננו גם עכשיו.

מורתי, ימימה אביטל זצ"ל, אמרה: "מיקוד הפה משרת את טהרת הנפש". התמקדות בדיבור טוב משפיע על טהרת הנפש. דיבור מתוקן מביא למחשבה מתוקנת. גם אם יש לנו מחשבות טורדניות, רגשות שליליים, חוסר שביעות רצון, מיקוד בדיבור טוב יכול לשנות את מצב הנפש שלנו. ימימה מציעה לנו חיסון: פתרון קל וזמין למגפה רוחנית קשה ומתפשטת. היא מציעה לשים לב למה אנחנו אומרים, לאיך אנחנו אומרים ולמי אומרים את זה.

הדיבור המתוקן, עפ"י ימימה, מרחיק מאיתנו את השלילי ומקרב את החיובי. הוא פותח את הלב ומעורר את הרצון. אפילו את הגוף ואת האנרגיה שבו הוא יכול לשנות.

בימים אלה של בלבול, של התאוששות ממלחמה שלא בטוח שנגמרה וחוסר מנהיגות מתמשך, אנחנו מוזמנים להיות בעצמנו כאהרון ולהעלות את האור ע"י דיבור טוב, חיבור לטוב ואמונה בטוב.

שתהיה שבת של שלום וברכה.