פרשת בהעלותך - תעלה הלהבה

השבוע אנו קוראים את פרשת בהעלותך, פרשה בה מתרחשת היציאה לדרך, מתחיל המסע במדבר, מסע חיינו. ואיך מתחילה פרשת היציאה לדרך? היא מתחילה בהעלאת אור. וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. מי שקורא את הפסוקים בתשומת לב בוודאי שם לב שאהרון אינו מצווה להדליק את הנרות במשכן, כי אם להעלותם אל מול פני המנורה. רש"י מפרש הפסוק: "על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון 'עליה', שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה" בפירוש זה רש"י מאיר לנו אלמנט חינוכי ורוחני ממדרגה ראשונה: אור זך, טהור, אור של משכן, אינו אור שבא ממקור חיצוני, ממישהו או משהו אחר. האור שבמשכן הוא אור העולה מאליו, מבפנים. מורתי, ימימה אביטל זצ"ל, אמרה לתלמידותיה: " תנסו איך אתן מבינות את החומר וכותבות את ההבנה, לנסות להעביר את ההבנה האישית והבנה אישית תתן תשובות על המצב הקיים". לעיתים אנחנו נשאלות מה דעתנו על מצבו של האחר, לעיתים מתבקשות לתת עצה, להגיד מה אנחנו מבינות, מה כדאי לעשות ואיך לנהוג. זה מחמיא וגם משמח כששואלים אותנו אבל האמת היא שלעולם לא נדע לתת את התשובה הנכונה, לעוץ את העצה הטובה ביותר. אף פעם לא נוכל להבין במקומו של מישהו אחר. את התשובה, את אור הנר, האדם צריך למצוא בתוכו. אנחנו איננו לויים ולא משמשים במשכן אך גם אנו, כשאנחנו רוצים להאיר מישהו, עלינו לעזור לו להעלות את האור שלו, מעצמו, בכוחו, מתוכו. כדאי שישמע את המילים הנכונות שיעלו אותו מעלה. רק האדם עצמו, כמו נרות המשכן, יודע מהו אורו, מה טיבו וכוחו. יודע מה נכון לו, מה טוב לו, ומה התשובה המדויקת ביותר עבורו. אז מה לעשות כשמישהו אחר בצרה, כשקרוב או רחוק לנו נתקל בקושי או במצוקה? אנחנו יכולים לנסות לעזור לו למצוא את האור שלו ע"י זה שלא נענה במקומו אך נאיר מולו את האור שלנו בקבלה, חמלה וסבלנות. שתהיה לנו שבת של אור