פרשת השבוע עוסקת בשני נושאים עיקריים: דיני הכוהנים שניתנים כדי להבליט את קדושתם " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" ורצף חגי ישראל, או כפי שהם נקראים "מועדי ה' מקראי קודש". וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי. המשותף לשני הנושאים האלו הוא התבדלות הקדוש מהרגיל. הכוהנים, שעוסקים במלאכת הקודש, אינם יכולים לנהוג כאחד האדם והם מוגבלים בנישואין, בשלמות גופם, בצבירת רכוש, ובמגע עם המת. בלוח השנה העברי יש ימי קודש, ימים מיוחדים, החגים, שהם שונים: אסורה בהם עבודה, יש מצוות הקרבת קורבן, לכל חג המנהג המיוחד שלו והמשותף לכולם:מועדי ה' מקרא קדש. החגים המפורטים בפרשה הם: שלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות), ראש השנה, יום כיפור וספירת העומר. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה.
בימים אלה אנחנו מצויים בתוך ימי ספירת העומר, למתעניינים: אנחנו ביום השבעה עשר שהם שני שבועות ושלושה ימים לעומר.
מוזר, לא? מה פתאום סופרים ומציינים כל יום מתוך חמישים הימים בין פסח לשבועות? מה מטרת ימים אלה?
פסח: חג החירות, החג בו אנחנו שוברים את הכבלים המחזיקים אותנו בעבדות ויוצאים לחופשי. לחופשי? יותר נכון למדבר....
שבועות: החג בו ניתנה התורה במעמד הר סיני, החג בו אנחנו חוגגים כל שנה מחדש את רצוננו ונכונותנו לקבל עלינו מצוות, לקבל עלינו את יעודנו, לקבל עלינו את ההכרה שיש לנו בעולם תפקיד ויש גם דרך להגיע אליו. החג בו אנחנו אמורים מדי שנה לומר: נעשה ונשמע.
ומה קורה בדרך? איך מגיעים ממקום של חופש מוחלט,שבירת הכללים הישנים, המֵצֶרים והמדכאים למקום של הסכמה לקבל שוב עול מצוות, לקבל עלינו את התורה כהדרכה והובלה בדרך האישית שלי למילוי מצוותי האישיות בעולם? איך הופכים עבודה (עבודת פרך) למלאכה (מלאכת השם)?
כשמתחילים ללמוד ימימה, לומדים חלק שנקרא: מבוא להכנה. בחלק זה ימימה מסבירה מדוע נדרשת הכנה ללימוד. "בחלקי ההכנה- הכרת הרצון היחסי שיש בהתעוררות ללמוד או לא". "ההכנה מכינה את הלומדת ללימוד, לימוד אשר מאד מורכב.. הרוצה ללמוד תמצא כלים ראשונים להתקרבות לחומר המורכב"... לפני שמתחייבים ללימוד מורכב, לפני שמתקרבים ללימוד מחייב, צריך זמן להכיר את עצמי, את רצוני, את יכולותיי, את הדברים שמפעילים אותי, את הדברים שחוסמים אותי. הכרה מחודשת עם עצמי, תוך התבוננות פנימה בעזרת כלים חדשים, יכולה להביא לשינוי אמיתי, מהותי, מדויק. נדרש זמן המתנה, זמן ניקוי תפיסות ישנות. זמן התפתחות תודעה חדשה. לשם כך ניתנים חמישים הימים של ספירת העומר כל יום, במשך חמישים פעם, יש לנו הזדמנות להתקרב עוד קצת למקום של ישרות לב, שחרור דעות, פחדים, אלילים, ניקיון פנימי ומטהר שיעזור לקבל תורה ממקום נקי ומשוחרר. אז קחו לעצמכם 50 ימים, או 50 שעות, או 50 שבועות, או כל זמן שתצטרכו, ותבדקו: איפה יש הפרזה? איפה יש החסרה? איפה הדיוק? מה מעכב אותי? מה מבלבל אותי? מה אני מעמיסה על עצמי? איפה השמחה שלי? היכן הוא אורו של הלב? שיהיה מסענו מחזק ודרכנו ברורה, וחג עצמאות שמח.
Comentarios