פרשת אחרי ופרשת קדושים

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה וַיָּמֻתוּ.

השבוע אנחנו שוב קוראים שתי פרשות: אחרֵי וקדושים. פרשת אחרי מתחילה במצוות היום הקדוש ביותר ליהודים, יום הכיפורים, וממשיכה במצוות המייחדות את העם היהודי: איסור אכילת הדם ואיסור עריות. פרשת קדושים מתחילה בפסוק: וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. ומסתיימת בפסוק: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. ועוסקת בחוקים ובמשפטים שיעזרו לאדם להתקרב למעלת הקדושה. הקדושה מופיעה בפרשה כמצווה: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. אנחנו, כעמו של ה', אמורים לשקף את קדושתו בעולם הזה. על כולנו, עדת בני ישראל ,מוטלת המצווה לחתור למעלת קדושה דרך מעשינו ופעולותינו. מוטלת עלינו אחריות כבדה מבחינה מוסרית וחברתית, להיות קדושים. מה זה להיות קדושים? עפ"י הפרשה קדושים זה להיות נבדלים וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים. איך אנחנו נבדלים? ע"י הדאגה לחלש, ע"י חיים של אמת ולא של שקר, ע"י חיים של יושרה ולא של תחבולה, ע"י דיבור כנה לא דרך הסתרה. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם... לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.... לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל .. לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ.. אלה מקצת מהמצוות בפרשה המורות איך לשאוף לחיי קדושה בחיי יום יום. אחריהם מופיע אחד הפסוקים הכי מפורסמים בתורה כולה: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'. למצווה להיות קדושים מצטרפת עכשיו מצוות האהבה. האהבה המבדילה. ואהבת לרעך כמוך אני ה' ואהבת- מצוות האהבה. בעזרת האהבה אני מבדילה את עצמי משאר העמים ובעזרתה אני מבדילה את עצמי מרֵעִי. המצווה לאהוב תופיע עוד פעמים רבות בפרשות שיבואו והיא מביאה אִתה את רעיון ההשתדלות, את רעיון ההתכוונות והרצון. אפשר לעשות כי צריך, כי ככה אמרו וזה החוק, ואפשר לעשות מתוך אהבה. פה כבר נדרשת עבודה, עבודה של פתיחת הלב. זו עבודה משתלמת כי נתינה, התחשבות ויושר שבאים מאהבה ולא מכפיה, מוסיפים לכוחי ולא גורעים ממנו, מקרבים אותי אל עצמי, אל רֵעִי ואל ה'. לרעך- רעך, האדם השני, הוא בשפתה של מורתי ימימה אביטל: הגורם המֵזָמן. התפקיד שלו הוא לשמש לי מעין מראה, להראות לי איפה אני נמצאת. האם אני מפריזה, מחסירה, או מדייקת. מתוך צפייה על ההתנהגות שלי כלפי השני אני מזהה: איפה אני חסרת סבלנות, איפה אני שיפוטית, איפה אני ילדותית. איפה אני נוקמת ונוטרת. איפה אני שקטה, איפה אני מאפשרת, איפה אני ברורה. דרך הצפייה שלי על השני, אני יכולה ללמוד על עצמי. כמוך- ההתנהגות שלי החוצה משקפת את ההתנהגות שלי כלפי עצמי: דורשת מעצמי, לא מקבלת את עצמי, לא סולחת לעצמי, לא סבלנית כלפי עצמי, איפה הלב שלי סגור- כלפי רֵעי וכלפי עצמי. המצווה היא להתחבר לאהבה. לאהבה שבתוכי, דרכה לתת לעצמי ואז אוכל לתת לרעי. אני ה' אלוהיך- שלושה שותפים יש לתהליך זה של חיבור דרך האהבה. אני, רעי ואלוהי. מדובר פה על מראה כפולה. המראה הראשונה היא קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי כל אחד מאתנו הוא מראה לקדושתו של הקב"ה. המראה השנייה היא ההתנהגות שלי כלפי אחרים כמראה לפנימיות שלי. רעיון המראה אומר: את רוצה לדעת כמה את קרובה לעצמך, כמה את אוהבת את עצמך, כמה את קרובה לקדושה שטמונה בך? תראי את יחסך לאחר. כשיש פער בין שתי המראות, פער בין מה שבאתי להיות בעולם- מראה לקדושתו של הקב"ה, ובין מה שאני מצליחה להיות (יחסי לאחר ולעצמי), אחוש בצער, בכעס, באכזבה, ובחוסר שקט. הפער ביני ובין הטוב שבי הוא מקור הסבל. בפרשה השבוע אני לומדת איך להקטין את הסבל: ע"י עשיית טוב מרצון ומבחירה, ע"י התחשבות, נתינה, והשתדלות. השנה אני לומדת מפרשת קדושים על הקשר בין המחשבה והעשייה, בין העשייה והקדושה ועל הדרך להתקרבות, דרך האהבה. "אל המקום אליו אתה הולך הן גם אני אגיע כל הדרכים הרי עולות אל אותו הרקיע אך בלי ניצוץ האהבה שום דבר לא יתניע " (אהוד בנאי) שבת שלום

אהוד בנאי - ניצוץ האהבה

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול