פרשות תזריע מצורע

שתי הפרשות שאנו קוראים השבוע מתייחסות למקרים מיוחדים בחיי האדם בהם הוא נדרש לשינוי באורח חייו הרגיל, הרחקה מהמחנה ומעבר ממצב טמא למצב של טוהרה. הפרשה מתחילה באישה היולדת השומרת את ימי נידתה ומסתיימת בדיני הצרעת, אותה מחלה מסתורית שפוגעת גם בגוף, גם בבגד וגם בנפש. הצרעת המקראית אינה דומה לצרעת המודרנית שדורשת טיפול רפואי מיוחד ואינה עוברת מעליה תוך שבעה ימים. אז מהי אותה צרעת מסתורית? חז"ל פרשו אותה כתגובה על הוצאת שם רע (מוציא רע) ואני רוצה להרחיב מעט יותר ולהציע שהצרעת היא: צרה שמתגלה. הסימנים החיצוניים שבאים לידי ביטוי בגוף: נגעים, פצעים, פריחה ובחומר: ירוקת, רקבובית הם סימני אזהרה שמשהו אינו כשורה, אינו כשורה בנפש פנימה, בבית פנימה: יש איזשהו קושי, איזו שהיא בעיה, איזה מוגלה או רקבון פנימיים שמקבלים ביטוי חיצוני. הסימנים האלה מטרתם לא לגרום דחייה ונידוי אלא לספק פסק זמן, הפיכת זמן המחלה לזמן של החלמה, הפיכת הנגע לענג, מתן זמן בו מתאפשר לגוף ולנפש לרפות את עצמם. וזהו הטיפול: כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. אז הפולניות לא המציאו את הרעיון של לשבת לבד (בחושך), מבחינת תורת ישראל זה הפתרון לצרה שפרצה. זמן מנוחה, שבעה ימים של הרחקה, של פרישות המאפשרת התחזקות. מאפשרת בדק בית פנימי: מה הקושי שלי? מהוא הפצע בנפש שמקבל ביטוי כפצע בגוף? נדרש זמן להרהורים, להסכמה לראות את המקומות הכואבים, להשלים עם המקומות החלשים. נדרשים לפחות שבעה ימים. אחרי שבעה ימים הכהן, שהוא סמכות רוחנית ולא רפואית, (מה שמחזק את הכיוון שהנגע הוא על רקע נפשי ולא ביולוגי) בודק ומחליט, אפשר לחזור לשגרה או שנדרש עוד זמן.

התורה מלמדת אותי שהגוף והנפש אחד הם, החומר והנשמה קשורים זה בזה. כשאדם אינו יכול לראות את חטאיו, הם מקבלים צורה מוחשית: בעורו בבגדו בביתו. מקבלים צורה שלא ניתנת להתעלם ממנה, צורה המחייבת טיפול. והטיפול דורש הגבלת חופש התנועה, צמצום הכוח, השקעתו בתהליך אחד- תהליך הריפוי הנדרש באותו רגע. עפ"י היהדות, הצרעת אינה גזר דין מוות, אין משמעותה ניתוק מוחלט מהחיים. הצרעת מאפשרת מצב של מעבר, מהתבודדות והתכנסות, דרך עבודה אישית של הכרה עצמית עד לחזרה מחודשת לחיים במצב של טהרה, מצב של מוכנות לחיים מלאים ופוריים. השבוע אני מתפללת ליכולת לרכז את כוחי למקום אחד, לא להתבלבל, לא להתפזר לכל עבר, להיות נוכחת וממוקדת לעשייה טובה מועילה ומהנה. שבת שלום.