עשרת ימי תודה

עודכן: 5 במאי

גם השנה אני משתתפת במיזם עשרת ימי תודה, שמטרתו להגביר את תודעת ההודיה בחיינו, להביא אור ושמחה לעשרת ימי הכאב והשכול שבלוח השנה שלנו. מזמינה אתכם להצטרף ולחזק בימים אלה את הכרת התודה- לעצמכם, לסביבתכם, לקרובים ולרחוקים.

היום הראשון- תודה על החיים

"מודָה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:"

כך מתחילה ברכת השחר הנאמרת מדי בוקר. הכרת תודה על החיים שבהם אפשר לעשות הכל: לצחוק, להתרגש, לכעוס, להעלב, לרקוד, ליפול, לכאוב ולאהוב.

תודה על החיים, שנתנו לי כה הרבה, שרה מרסדס סוסה, ואני מצטרפת לתפילת התודה שלה. תודה לחיים שמתחילים כל בוקר מחדש, עם כוס התה והעץ שבחלון, ומובילים אותי בדרכים השונות כל הדרך אלי.


היום השני- תודה לויליאם, הנרייטה פאני ולאמי

היום, ערב יום השואה, אני מודה בשמי ובשם משפחתי המורחבת, למשפחת דרנט ההולנדית, משפחת איכרים פשוטה שהכניסה לביתה, לחדר אחד, אחד עשר בני משפחה יהודיים, והחביאו אותם במשך שלוש שנים.

שלוש שנים הם דאגו להשיג אוכל, לכבס ולהסתיר את הכביסה שלא יחשדו, לדאוג לחימום בחורף הקר, ובעיקר לחיות בפחד מתמיד שלא יגלו, שלא ילשינו, שלא יהרגו את כולם. אמא, אבא, ילדה בת 15 וילדה בת 10- הם הגיבורים להם משפחת דה-לוי ואני חייבים את חיי.

בשם כל הניצולים שנשארו בחיים בזכות אנשים גיבורים שבחרו להעניק חיים ולהביא אור בימים הכי חשוכים, אני אומרת תודה.


היום השלישי- תודה לרוח האדם

יום הזכרון לשואה ולגבורה הוא יום קשה עבורנו. אנחנו החיים בבטחה ובשקט בארץ שלנו נושאים בתוכנו את פחד הרדיפה, את אימת גזר דין מוות שהוצא עלינו כי אנחנו יהודים.

ביום הזה אני מקשיבה למילותיו של טשרניחובסקי:

שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת, זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח.

שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין, כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

ומתחזקת מהן. ביום הזה אני אומרת תודה לרוח האדם שתמיד שואפת לחיים, להמשכיות, לבניה ולאהבה.

רוח האדם, רוח העם היהודי, היא זו שהקימה את השורדים המצולקים והתשושים ונתנה להם את הכוח להמשיך הלאה, להתחתן, להקים משפחה, לבנות מדינה.

היום אני מתחברת באמירת התודה למילותיו של איל, הנכד של דודי, שכתב לו:

"כמו בכל שנה אני רוצה להגיד לך תודה סבא. תודה על המלחמה שניהלת וניצחת. תודה שלא ויתרת ותודה שהראית לעולם שעם ישראל חי. תודה שעלית לישראל ותודה שהקמת את המדינה הזאת שכולנו כל כך אוהבים. אתה הגיבור שלי ותמיד תהיה."

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת, לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,

כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.


היום הרביעי- תודה על שישי בין הערביים. יום שישי אחר הצהריים זה זמן מיוחד בישראל ויש אותו רק בישראל. התנועה הולכת ונרגעת, הרחובות מתרוקנים, יש ריח מיוחד באויר של כל התבשילים מכל הבתים. האור קצת רך יותר, הלב פתוח יותר. היום אני אומרת תודה לזמן המיוחד הזה בשבוע, כבר לא חול ועוד לא שבת, שמאפשר לי להוריד הילוך, לכוון מחדש את המערכת ולשמוח כל כך על השבוע שעבר ועל השבת שתיכף נכנסת. כמו ששרים הדג נחש: "יום שישי הגיע והוא בא בדיוק בזמן כמה שחיכיתי כבר בעצם למשהו מרגיע ואם הוא פה אז זה סימן שהלך עוד שבוע בא השקט" שבת שלום

היום החמישי- תודה על ההפסקה

אנחנו, בני האדם, מתקשים לקחת הפסקות. תמיד יש עוד משהו לעשות, עוד משהו להספיק, עוד משהו לגמור, עוד משהו להתחיל.

המירוץ הבלתי נגמר אחר הדבר הבא משאיר מעט מאד לזמן לרגע הזה.

ואז מגיעה השבת. זמן של הפסקה.

הפסקה המאפשרת לנו להיתנתק מהעשייה היומיומית, מהעבודה, מהחובות אולי אפילו מהדאגות, ולפנות זמן לדברים החשובים בחיינו: זמן למשפחה, זמן לקהילה, זמן לחברים, זמן לתפילה, זמן לים, לטיול בטבע, לארוחה טובה, לשקט.

היום אני אומרת תודה לשבת. לפסק הזמן השבועי המאפשר לנשמה קצת מנוחה לפני שמתחיל שבוע חדש של עבודה.

כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ

שבוע טוב וחודש טוב


היום השישי- תודה על יפי העולם

העולם שלנו מלא ביופי, יפי חיוכה של בתי בבוקר, יפי הפרחים הצומחים בגינה, יפי הצבעים בסלט הירקות שלי, יפי ילדי הגנון שיצאו לטיול בשכונה.

העולם מלא יופי אבל האם אני מצליחה לראות אותו? "במקום לראות את יופי החיים, כולם יראו כאילו פוגעים בה" כותבת ימימה אביטל.

כשאני ממהרת, כשאני רעבה, כשאני מעוצבנת, האם אני מצליחה לראות את היופי או שהוא חולף על פני כלא היה?

היום אני מצטרפת למילותיו של המשורר נתן זך:

"אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות

את יפי העולם ולהלל את היופי

המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל

את מי שעשה אותו יפה להלל

ומלא כל כך מלא יופי."

אני רוצה להודות על היופי של העולם שקיים כל הזמן, ולהודות במיוחד על הרגעים שאני רואה אותו.


היום השביעי- תודה על ההבנה.

מאז ומעולם הרגשתי שיש הרבה דברים שאני לא מבינה. אני לא מבינה פעולות חשבון מורכבות, אני לא מבינה מושגים בכלכלה, אני לא מבינה איך לשחרר דפים מהמדפסת ואני לא מבינה איך מחשבים הפרשי שעות עם ארה"ב למשל. לא נעים להסתובב כעולם בהרגשה של לא מבינה.

עד שהגעתי ללימודי ימימה שפקחה את עיני לראות כמה אני מבינה.

הלימוד גילה לי את כוחה של ההבנה האישית. גיליתי שאני אני מבינה איך המערכת שלי פועלת, ושאני מבינה איך להיות טובה לעצמי, ראיתי שאני מבינה איך לא להיכנס למאבק ואיך להביא שקט לחיי.

היום אני מלמדת את החוכמה העמוקה שהביאה ימימה אביטל ורואה בכל יום את נס ההבנה האישית. איך מי שלומדת מבינה. מבינה שהחיים הרבה יותר טובים ממה שהם נראו פעם, מבינה איך להביא שמחה לחייה.

היום אני אומרת תודה להבנה האישית, המחברת את הלב למחשבה טובה ומקרבת אותי אל מקום של דיוק ושמחה.


היום השמיני- תודה על המשפחה.

היום אני רוצה לומר תודה על המשפחה, המקום ממנו צמחתי ולתוכו התפתחתי.

משפחה היא לא דבר פשוט, יש בה מתחים וכוחות, יש בה כעסים וחשבונות, יש בה גם אהבה והרבה למידה.

אני רוצה לומר תודה למשפחה כי אי אפשר בלעדיה.

"בן אדם כעץ שתול על מים, שורש מבקש" כתב יענקלה רוטבליט. כולנו צריכים מקום לנטוע בו שורש. גם אם המקום נהיה צר, גם אם המקום לא תמיד מספק ביטחון- הוא מספק לנו התחלה לצמוח ממנה ונקודת שייכות בעולם. אנחנו

חייבים משפחה לגדול בתוכה ולצמוח ממנה, גם אם זה יקח אותנו רחוק מאד מאיפה שהתחלנו.

ויש עוד משפחה, יש את משפחת הלב, המשפחה שבוחרים. האנשים שאימצנו לחיינו- ה"אח שלי", ה"אחות שלי" הלא ביולוגיים אך המאד מחוברים אלי. אלה שאומרים עליהם: "היא כמו אמא בשבילי", "הוא האבא של כולנו", אלה שבחרנו להיקשר עליהם בחבלים של אהבה והודיה.

תודה למוסד המשפחה על שלל צורותיו ומורכבויותיו שנותן לי שייכות, דרך, ביטחון ואהבה.


היום התשיעי- תודה על הגבורה.

איזהו גיבור? כולם מכירים את תשובת חז"ל: "הכובש את יצרו".

חכמינו ראו גבורה לא בכוח הזרוע ובעריצות אלא דווקא ביכולת ההבלגה ובמתינות הרוח.

ויש עוד תוספת, פחות מוכרת "איזהו גיבור שבגיבורים? מי שעושה שונאו אוהבו" (פרקי אבות דרבי נתן כג').

היום, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אני אומרת תודה לכל הגיבורות והגיבורים.

אלא שיוצאים לקרב כדי להגן על החיים.

אלה שנשארים בעורף כדי להחזיק את החיים.

אלה שנלחמים בדעות הקדומות ובתפיסות הישנות ומחברים בין אלה שחיים.

אלה שמקָדשים את החיים ועוזרים לכל הצריך עזרה.

אלה שנשארו בחיים ועושים טוב כדרך חיים.

תודה לגיבורות ולגיבורים שמאפשרים לנו לחיות פה חיים רגילים, כאלה שאפשר לקטר בהם ולהיות לא מרוצים. חיים רגילים שיש בהם פקקים בכביש ותור בסופר וילדים שצריכים להוציא מהגן וחשבונות לשלם.

תודה לכם שבזכותכם אנחנו שוכחים כמה אנחנו בני מזל.

היום העשירי- תודה למדינת ישראל

כמו בכל שנה, גם השנה, התודה האחרונה והמסכמת שלי היא לארצי מולדתי.

אבי עלה מהולנד והכיר כאן את אמי, הם בנו את חייהם והקימו את משפחתם בארץ הזאת.

בשבילי זאת זכות להיות צברית, זכות ששפת האם שלי היא עברית ושיש לי רק דרכון אחד, דרכון כחול.

אני מודה על הבית, על השפה, על התרבות, על המקום היחיד בעולם שאני יכולה להגיד שהוא שלי.

אני מודה על הזכות לגדל כאן את ילדיי ומתפללת שגם הם יבחרו לבנות כאן את ביתם ולגדל כאן את ילדיהם.

אני מודה על המדינה הזאת שיש בה כל כך טוב, עם כל המחלוקות והטענות.

אין לי ארץ אחרת, ואני גם לא רוצה שתהייה.

לתפארת מדינת ישראל.

2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול