עשרה דבריא

בוגרי 'עין פרת - המדרשה באלון', יזמו את עשרת ימי תודה https://www.facebook.com/10thankyoudays/?fref=nf הם בחרו בעשרת הימים הקשים ביותר בלוח השנה העברי, בין יום השואה ליום העצמאות, ליצור הזדמנות למתן תודה, פרגון, קבלה ושימחה במה שניתן לנו. ניצלתי את ההזדמנות כדי לערוך לעצמי את רשימת "עשרת הגדולים" שלי, עשרת הדברים עליהם אני מודה היום, בכל יום ובמשך כל השנה. תודה: 1. למשפחה שבורכתי בה, זו שנולדתי אליה, זו שהתחתנתי איתה וזו שיצרנו בעצמנו אילן ואני. אלה השורשים, הגב, החוזק, המקור והכוח. בלעדיכם אני לא אני. 2. לחברות האהובות שלי, מגוון רחב של נשים מרגשות, משמחות, חזקות ונהדרות, שמגיעות ממקומות שונים ונוגעות בי בדרכים שונות. כל אחת מכן פתחה בי צוהר דרך הנתינה שלה, החיוך שלה והחיבוק שלה. בלעדיכן אני סמרטוט. 3. לרב אלישע וולפין ולקהילת ואהבת- שפתחו את ליבם, ביתם וקהילתם והכניסוני לתוכם ובכך פתחו לי שער לעולם היהדות המופלא והעצום, ולימדו אותי את הדרך חזרה לאמונה, לתפילה ולקבלה. בלעדיכם הייתי נשארת בורה. 4. לימודי חשיבה הכרתית (שיטת ימימה אביטל), למורה הנהדרת חנה פרלמן ולחברותי ללימוד שהפך את עולמי. לימוד שבעזרתו גיליתי את שמחת הלב, כוחה של ההבנה, מהי הקשבה נקייה ואת עוצמתו של הדיוק. בלעדיכן הייתי ממשיכה לסבול. 5. לגור בבנימינה. לבנימינה הגעתי תחת אילוץ, נפרדתי מעיר הולדתי, מהורי, ממקום העבודה ובאתי לחול וחול.. זה היה לפני 20 שנה. מאז התאהבנו, השתקענו, בנינו ונשארנו. וגם סללו כבישים. בלעדי בנימינה הייתי גרה עכשיו בקומה רביעית עם מעלית. 6. לחיים במדינת ישראל, לדבר בעברית, להרגיש את השבת באוויר החל מיום שישי בצהריים, לראות את הרחובות מקושטים בדגל שלנו והכי בנאלי בעולם: להיות עם חופשי בארצנו. בלי מדינת ישראל- לא יודעת אם הייתי. 7. לבריאות. להיות בריאה בגוף ובנפש, להיות מבורכת במשפחה בריאה, להיות בעלת יכולת להתעמל, לרקוד, לאכול, לקרוא, לכתוב, לאהוב. לדעת להיעזר באנשים הטובים והנכונים כשמשהו נחלש. בלי זה הייתי חולה. 8. ליכולת לנהוג. הוצאתי רישיון נהיגה בגיל 26 כשאני בחודש השמיני להריון. עד אז נסעתי באוטובוסים. כמה טוב להיות חופשייה לנוע, להגיע, להחליט מתי ולאן אני נוסעת, לקחת את עצמי לכל המקומות בהם אני רוצה להיות. בלי זה הייתי מוגבלת. 9. לאומץ הלב. אני לא ממש אמיצה, אפשר לומר שאפילו פחדנית. אני מפחדת מרכבות הרים, מג'וקים, לטפס על סולם ומתאונות דרכים. אבל לפעמים, בנקודות החשובות של החיים מתגלה אומץ לב מסוג אחר: לעזוב את הארץ ולנסוע לארץ רחוקה לשליחות, לנסוע לטיול גיפים עם נשים שאני לא מכירה, לעזוב מקום עבודה אהוב, לתת לעצמי את הרשות ללמד ימימה. בנקודות האלה ההחלטה שהתקבלה הייתה מאד ברורה, הלב הסכים והמחשבה הלכה איתו. אלו היו ההחלטות הכי משמחות שעשיתי. בלי אומץ הלב החיים היו משעממים. 10.לדרכיו המופלאות של האל. רב הזמן אני מגששת, לפעמים באפלה, לפעמים בדמדומים, בד"כ סתם חיה את החיים. לפעמים לפעמים יש בי את היכולת לראות, לרגע, את החיבורים המדהימים שקורים, איך פגישה מקרית הפכה לציון דרך משמעותי, איך החלטה של רגע שינתה חיים שלמים. איזה הבנה מרוממת רוח זו, להבין את הקשרים הנראים ולא נראים בין הדברים! אז על כל מה שאני מבינה, ובעיקר על מה שאני לא מבינה- תודה!