נס כיפור שלי

כל שנה אני מתרגשת מחדש לפני יום כיפור. יש לי ממש פרפרים בבטן.

כל שנה יש בי ציפייה ליום הזה, תחושה שמשהו מיוחד במינו עומד להגיע. כל שנה זה כך ולא הבנתי למה. נכון, התפילה בבית הכנסת עמוקה יותר, המזמורים משתפכים יותר, הרחובות שקטים יותר, התה שלאחר הצום טעים יותר ובכל זאת, לא הצלחתי להבין את תחושת ההתרגשות העמוקה האוחזת בי, גם השנה.

היום, נדמה לי, התבררה לי התשובה. לפחות עד שנה הבאה.

בספרו "חיי שנה" מסביר הרב עדין שטיינזלץ את יחודו של יום כיפור כך:

בעולמנו הקב"ה מתקיים בשני שמות. בשם אלוהים- המבטא את כל המתגלה בטבע, ובשם הוי"ה המקיים ומהווה את המציאות אך אינו בא לידי גילוי בה.

בעולם של "אלוהים" מתקיים הסדר הטבעי, חוקי הטבע של המציאותי. אם הכנסתי את ידיי לאש, נכוויתי, עם ענף נשבר הוא ישאר שבור וימות, אם אדם קופץ מהגג הוא לא יכול באמצע הדרך להתחרט ולחזור. כל דבר שקורה, כל דבר שאני עושה במציאות, משפיע על המציאות ומשנה אותה.

כך זה בעולמו של אלוהי הטבע.

ואז מגיע יום כיפור, יום של תשובה וכפרה, יומו של שם הוי"ה.

יום שמביא אתו רעיון מהפכני, רעיון ניסי, רעיון שאומר: נכון שזה קרה, אבל אפשר לשנות. לא רק את העתיד ("אני מבטיחה שאני לא אעשה את זה עוד פעם") אלא גם את העבר. אפשר לחזור אחורה ולומר: מה שעשיתי, הטעות שטעיתי, החטא שחטאתי- לא נחשבים יותר, לא משפיעים יותר.

עשיית תשובה, משמעותה לשוב לאחור ולומר:

המעשה נסלח ואין לו יותר השפעה מזיקה על חיי. הפצע נרפא, השבר התאחה, הכאב חלף. התוצאות הן לא שלי, לא בגללי, לא בידיי ובעצם אני בכלל לא יודעת מה היו או יהיו התוצאות.

עשיית תשובה ביום כיפור היא הכרה באלוהי ההוי"ה, במהות השלמה, בדברים הנשגבים, הנסתרים, הגדולים מהחיים.

בשבועות שקדמו ליום כיפור עברתי כמה חוויות, שציערו אותי. מעשים שעשיתי שאולי טעיתי בהם, החלטות שגויות שקיבלתי, מצבים מלחיצים אליהם נקלעתי.

בשבועות האחרונים אני סוחבת בליבי צער, אכזבה כאב, בגללי.

והנה מגיע יום כיפור ואני מבינה: יש פה הזדמנות לנס. יש הזדמנות להסיר מעלי את הכאב, הצער והאכזבה. יש אפשרות להגיד- כך קרה. נקודה.

יש אפשרות לשוב אל המהות הטובה, אל הלב האוהב והסולח, אל הקבלה, והשמחה וההבנה.

מספרים על הרבי מקוצק ששאל את תלמידיו: "היכן נמצא הקב"ה?" "בכל מקום" הם ענו. "לא נכון" אמר להם, "הקב"ה נמצא במקום שנותנים לו להיכנס". הנה מגיע יום כיפור ומאפשר לי לפָנות לקב"ה מקום להיכנס. לפָנות את הכעס, את השיפוטיות, את הרצון שיהיה אחרת, את האחיזה ב"מציאות" שלא קיימת, ולתת לקב"ה מקום להיכנס.

יום כיפור הוא יום בלתי רגיל, במשמעות הכי עמוקה שלו.

בגלל זה אני מתרגשת, לכך אני מייחלת. לנס כיפור שלי שיקרה לי גם השנה.

בברכת חג שמח ויום משמעותי


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול