מצווה גדולה להיות בשמחה (פרשת ראה)

פרשת ראה נפתחת בפסוק: רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. ומיד אחריו מופיעים הפסוקים: אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם

פרשת ראה, שכולה מצוות וחוקים למתיישבים בארץ החדשה, נפתחת בקשר בין מה שאנחנו שומעים ומה שאנחנו רואים. משה מסביר לעם ישראל שהמציאות היא לא דבר אובייקטיבי, החיים הם לא טובים או רעים, מבורכים או מקוללים. החיים הם מה שהם נראים: נראים חיים טובים או נראים חיים קשים. הדבר תלוי בראייה שלנו, דרך מה אנחנו מסתכלים, על מה אנחנו מסתכלים, על מה אנחנו שמים דגש. משה מצביע על הקשר בין מה שאנחנו שומעים לבין מה שאנחנו רואים. אם אנחנו שומעים את הפחד, אנחנו נראה את הבלתי אפשרי. אם אנחנו שומעים את הדרישה אנחנו נראה את הקושי. אם אנחנו שומעים את הכאב אנחנו נראה את החולשה. אם אנחנו שומעים את מה שלא, אנחנו נראה את הקללה. אבל אפשר גם להיפך. אפשר לראות את הברכה. כששומעים את המצווה, את מה שהלב רוצה, את מה שהרצון מרגיש, את מה שהנשמה קוראת. אם מסכימים להקשיב לאמת, להקשיב באמת. אתמול שמעתי הרצאה של איימי פורדי Amy Purdy במסגרת הרצאות TED . איימי הייתה בחורה צעירה שאהבה לגלוש על גלשן שלג. ביום בהיר אחד תקף אותה חיידק אלים וכתוצאה מכך היא איבדה את שתי רגליה מהברכיים ומטה. אחרי שהתגברה על ההלם והאבל היא הבינה: עכשיו היא יכולה לסדר לעצמה איזה רגליים (תותבות) שהיא רוצה. עכשיו לא יקפאו לה הרגליים בשלג, עכשיו היא יכולה לבחור באיזה גובה להיות, באיזו מידת נעליים, עכשיו יש לה אפשרות להחליט. ההרצאה המרתקת המופיעה בקישור, מלמדת, בין השאר, על כוחה של ההקשבה. ההקשבה פנימה שמראה את האמת. כשמקשיבים באמת מוצאים את השמחה. המילה שמחה מופיעה בפרשה שבע פעמים. שבע פעמים אנחנו מצווים לשמוח, שמחה המחוברת להכרת תודה. עפ"י הפרשה הברכה נמצאת בהכרת התודה. הכרת התודה על היש הקיים בחיי, על השפע, על היכולת לתת, להעניק: מעשר, תרומה ונדבה. לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן. הברכה טמונה בפתחון היד ופתחון היד מחובר לפתחון הלב. כשהלב פתוח, שמח, מוקיר תודה, אפשר לתת. אפשר לתת רגש (אהבה), אפשר לתת עזרה, אפשר לתת הקשבה, אפשר להעניק זמן, תשומת לב, אכפתיות, וגם כסף (תרומה). כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.

הברכה מגיעה כשמצליחים לראות את הטוב, להתחבר אליו ולפעול מתוכו. כל כך פשוט... אז למה זה נראה לפעמים כל כך מסובך? אולי בגלל שהשמיעה שלנו מכוונת לתדר הלא נכון, אולי בגלל שאנחנו מקשיבים לרדיו של מישהו אחר, אולי בגלל שעברנו שלב בחיים אבל אנחנו עדיין מאזינים לערוץ של פעם, אולי בגלל שהערוץ של עבודת האלילים משודר בעוצמה חזקה מאד, ואולי בגלל ששכחנו להדליק את הרדיו. פרשת ראה באה להזכיר לנו לשים לב לכאן ועכשיו. למתנות בהן בורכנו, להזדמנויות שקיבלנו, לטוב שבחיינו- ופשוט לשמוח וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ.

שבת של שלום ושל שמחה.

2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול