האמנם? האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד? האמנם? האמנם יגיע רגע שכולו טוב? רגע ללא כאב כלל? האמנם אפשר לחיות חיים שהפחד אינו שולט בהם, והמאבק, והדחיה? האמנם אפשר לחיות חיים פשוטים בלי להסתבך ולחשוב, כל הזמן לחשוב... אני מאד עסוקה בלחשוב. כל הזמן אני בודקת, יודעת, חושבת, מבינה. כל הזמן אני מנתחת ומסבירה. ומה לגבי מרגישה? מתי אני באמת מסכימה להרגיש? זה קורה כשהרגש מתנפל עלי. אוחז בי במלוא הכוח ומכריח אותי לשים לב אליו. זו יכולה להיות שמחה גדולה או התרגשות גדולה. לרוב זה יהיה כאב, פחד, כעס. רגש שמשתלט עלי ומשאיר אותי חסרת אונים, מפוחדת ומבולבלת. אני מחפשת את הדרך לאיזון. להרגיש רגש טוב, לחשוב מחשבות מיטיבות, לעשות טוב, להישאר בשקט ופשוט להיות. להיות אני בעולם הזה. לא רעה ולא טובה, לא חשובה ולא שוּלית, לא גדולה ולא קטנה. לא נדחפת ולא מסתתרת. להיות אני. לאהוב להיות אני. כמה אני מרשה לעצמי לאהוב אותי? כמה בכלל אני מוכנה להסכים לאהוב? בלי פחד, בלי ביקורת, בלי היסוס, בלי הקטנה? להרגיש אהבה. להרגיש אהובה. ככה, פשוט. פשוט? אהבה, היא כה מבלבלת. הלב רוצה וגם פוחד. הלב מרגיש וגם מסתייג. הלב עורג וגם מהסס. האהבה יכולה להיות כ"כ קרובה ועם זאת בלתי מושגת. כ"כ פשוטה וגם כה מסובכת. היא הכי טבעית וגם הכי אשלייתית. אבל באמת, כמו שכתבה לאה גולדברג "פשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע". מותר להיות שם, ברגש הטוב הזה. מותר לנגוע בחיים. בלי אם ובלי אבל, בלי חבל ובלי בגלל, בלי תירוצים והסברים. לנגוע בהם כי אני חלק מהם. ומותר, ממש מותר לאהוב. בלי פחד, בלי היסוס, בלי שמירה והגנה. לאהוב. כמו לשתות מים, כמו לנשום, כמו לצעוד צעד. לאהוב, כי זה הרגש הכי בסיסי. הכי טבעי. הכי ראשוני. לאהוב, כי מגיע לי רגש לקיומי. לאהוב, כי כל השאר הוא ממש מיותר. פשוטים הדברים. הפשטות קשורה ללב, הלב רוצה להיפתח, ואני? לי נותר רק להסכים. "וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת כאחד הדשאים כאחד האדם" (לאה גולדברג)
top of page
bottom of page
Comments