מה יאמר אז ליבך? (פרשת תצווה)
פרשת תצווה היא השלישית בפרשות המשכן והיא מכילה הוראות רבות ומפורטות הנוגעות לעבודת הכהן במשכן. במחצית הראשונה של הפרשה ניתנים פרטי הלבוש של הכהן הגדול ובניו. כל השכבות, כל הפרטים וכל הקישוטים. הכול נקבע מראש, לכל דבר יש משמעות ואין מקום לאלתורים. כי מלאכת הקודש מלאכה מדויקת היא, ודיוק פירושו משמעות אחת: כך ולא אחרת. מכל הפסוקים הרבים המתארים את בגדי הכהן אני בוחרת בפסוק שמדבר אלי מכל: וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל-לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יְהוָה תָּמִיד. וְנָתַתָּ אֶל-חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת-הָאוּרִים וְאֶת-הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל-לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-לִבּוֹ לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד.
הכהן הגדול נשא את החושן על ליבו. החושן הורכב מבד מרובע הרקום בחוטים יקרים, הבד היה מוקף במשבצות זהב. ובתוכו שמות בני ישראל חקוקים על 12 אבנים יקרות. הכן הגדול נשא את החושן לזיכרון לפני ה': כדי שלא ישכח שהוא כוהן בשרות העם, כדי שיזכור את מקומו, את תפקידו ולפני מי הוא משרת. ואני, את מי אני נושאת על לוח ליבי? מה אני שמה עליו כשאני בתפקידיי השונים? כשאני בתפקידי כאמא האם אני שמה על לוח ליבי את ילדיי וטובתם, או שמא אני זוכרת בעיקר את הדרישות, הטענות והדברים שמפריעים? האם בתפקידי כבת זוג אני שמה על לוח ליבי את האהבה לבן זוגי או שמא מה שמוביל אותי הם הכעסים, חוסר ההבנה והשליליות? האם כשאני מלמדת אני שמה את הלימוד המדויק והנקי על לוח ליבי או את הנִרְאות שלי, המעמד שלי, ה"מה יחשבו עלי" ? כמה נפלא לאדם שיש חושן כזה שבנוי מאבני יסוד ומחבר את ליבו אל התפקיד, אל האנשים שברשותם הוא שם, אל אלוהיו.
בתוך החושן היו האורים והתומים . מהם האורים והתומים? זהו מנגנון פילאי בעזרתו התקבלו מסרים מאלוהים. חז"ל תארו את אופן העברת המסר ע"י הארה של האותיות כתשובה לשאלה, החוקרים המודרניים מתארים זאת ע"י שני קלפים בעלי תשובות כן /לא שנשלפו בהתאם לשאלה, הכהן קיבל את התשובה מהאורים ותומים ובכך העביר את תשובתו של אלוהים. אני מתרגשת מהרעיון שיש מנגנון שנמצא קרוב ללב ודרכו אפשר לקבל תשובה מאלוהים. לפחות הכהן הגדול היה יכול. כדי לקבל את התשובה נדרשת שאלה מאד מדויקת, שאלה שמחייבת את השואל לבדוק היטב מה הוא רוצה לדעת. שאלה מדויקת תיתן תשובה מדויקת.
לקראת סוף הפרשה אומר ה' למשה: מקום המשכן הוא המקום בו אֵוָעד עם בני ישראל, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. אם כך הוא הדבר, אם האלוהים שוכן בתוך בני ישראל, לשם מה זקוקים לכהן? לשם מה צריך לבקש תשובות משליח, ממתווך? מדוע אין האלוהים מדבר ישירות עם בני ישראל? התשובה נמצאת בתהליך הכנת הכהן. הכהן עובר תהליך הכשרה מדוקדק. הוא עושה תהליך של התקרבות, של התכוונות, הוא לומד לדייק בפרטים. רק בסוף התהליך הוא רשאי לעבוד את השם, להתקרב אליו בדרך מאוד מדויקת. כדי שיוכל לקבל את התשובה האלוהית. והיום, כשאין משכן ואין כוהנים? האם אנחנו יכולים להתקרב ולשמוע את התשובה בעצמנו? אולי, אולי אם נצליח לדייק, להסיר מעצמנו דברים מיותרים, שליליים, מטשטשים, חוסמים.. אולי אם נצליח לדייק מאד את השאלה, לדעת מה אנחנו רוצים, מה הדבר אותו אנחנו מבקשים באמת, אולי נצליח גם אנו לקבל את תשובת האורים והתומים. את תשובת הלב.
השבוע אני מתפללת ליכולת הדיוק הפנימי, ליכולת ניקוי הקשב, ליכולת להיות ככלי ריק לקבלת תשובות, וליכולת להתמלא מתוך האור והתום הפנימיים. שבת שלום.