מה אמרת?


וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. עפ"י היהדות העולם נוצר בדיבור: אלוהים אמר והעולם נוצר. מאז ועד היום העולם מתקיים דרך דיבור. החיים שלנו מורכבים משאלות ותשובות, אמירות ותגובות, דברים שאני שומעת, דברים שאני אומרת. המילים מניעות את העולם והכוח שלהן עצום ורב. הן יכולות לקרב או להרחיק, לחבר או להפריד. הן יכולות ליצור רצון או למנוע רצון, הן יכולות לרפא ויכולות גם לפצוע. להשפעת המילים עלי יש שני מסלולים: מה אני שומעת? מה אני אומרת? שני מסלולים בעלי קשר ישיר ביניהם. אם, כפי שמלמדת אותי ימימה אביטל זצ"ל, יש לי חסימה באוזן, כלומר יש משהו בהקשבה שלי שלא מאפשר שמיעה נקיה ופתוחה, אז יתכן ואשמע פגיעה במקום שלא נאמרה פגיעה. יתכן ואשמע התנשאות, במקום שלא היתה התנשאות. ואז, מתוך ההקשבה הלא נקיה תגיע גם התשובה שלי: פוגעת בחזרה, דוחה, מתרחקת.

כשהייתי נערה צעירה כל אמירה שהתייחסה למראה שלי נשמעה לי נוראה. "רזית?" נשמע לי: את נראית רע, "הסתפרת?" נשמע לי: השיער שלך זוועה ו"אין לך חורים באוזניים?" נשמע לי "את ממש לא אופנתית". כשהייתי אמא צעירה כל הערה על הילדים שלי היתה נתפסת אצלי כביקורת, שגררה תגובה כועסת ונעלבת. גם אם ההערה היתה מתוך התעניינות, סקרנות או רצון למעורבות, אני הרגשתי שמעבירים על ילדיי/ עלי ביקורת ועניתי מהמקום המתגונן.

היום, כשאני כבר לא נערה ולא צעירה אלא לומדת שמנסה להתחזק על מקומה, אני מתבוננת בתנודות הלב שלי כשהוא מושפע ממילים שנאמרות לי. אני מרגישה את ההתכווצות מול מה שמורגש אצלי כחוסר התחשבות, את ההתרגזות מול מה שנחווה אצלי כחוסר צדק- ומבינה.

מבינה שהקשב שלי היה חסום מדעות שלי מפעם, מהרגלים שלי מפעם, מכאבים שלי של פעם.

אם יש לי מזל וההבנה מגיעה מהר אז אני לא עונה בחזרה מתוך הכאב, הדעה וההרגל. אני נושמת רגע ועוד רגע. לפעמים שותקת ולפעמים מוצאת תשובה שמתאימה לעכשיו, לדובר ולסיטואציה.

לפעמים, אם יש לי מזל גדול, אני גם מצליחה לתחם את הרגשות הכואבים שסוגרים את הלב ומקשיבה שוב, הפעם בקשב נקי יותר. אז אני מצליחה לשמוע את מה שלא שמעתי קודם: את הרצון של השני, את הכאב של השני, את המקום שממנו השני דיבר.

אז התשובה שלי אליו מדויקת יותר, מכוונת יותר לכאן ולעכשיו, מחוברת יותר לעצמי.

כשהאוזן והקשב מכוונים לטוב המתאפשר, לטוב הקיים, אז אני אשמע אהבה במקום דחיה, מחמאה במקום ביקורת, הערכה במקום זלזול, שמחה במקום כעס.

"אפילו עצבות משנים, יכולה להיות נפרצת דרך שמחת הלב, דרך אור הלב". (ימימה אביטל)


5 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול