לרפא את הלב

בימים אלה יש עיסוק רב בריפוי. ריפוי העולם מהמגיפה, ריפוי החולים מהמחלה. האם אנחנו שמים לב גם למה קורה בתוכנו- לפצעי הלב? האם יש דרך לרפא את הלב שלי?

הלב שלי נושא איתו פצעים ישנים, פגיעות עמוקות, חלקן עדיין מדממות לפעמים, חלקן נשארו כצלקות מציקות. בלב שלי יש כאבים שהיכו שורש, יש בושה שמעלה אבק, יש חוויות שלא נשכחות, למרות שהפרטים כבר ממש מטושטשים.

את המרפא לכאבי הלב מחפשים במקומות שונים: בהתרחקות והסתגרות, באכילה מנחמת, בחיפוש אחר אהבה מושיעה, בבקשה לאישור חיובי מאנשים אחרים: שאני בסדר, שאני אחלה וחמודה וטובה וראויה. משהו או מישהו שישים רטייה על הלב הכואב, שיתן אקמול מזדמן, יציע חיזוקית פורטה מפעם לפעם.

ישי ריבו כתב:

"הַלֵּב שֶׁלִּי נִקְרַע לִשְׁנַיִם, חֶצְיוֹ אָשֵׁם וְחֶצְיוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם

כְּמוֹ סוֹפָהּ מִן הַיָּם ,הוֹלֵם .כְּמוֹ תֹּפָהּ שֶׁל מִרְיָם ,פּוֹעֵם

וְאֵין תְּרוּפָה בָּעוֹלָם ,לַלֵּב"

אין תרופה בעולם ללב? ישי ריבו מציע את האמונה באל כתרופה. אני רוצה להציע, בדרכה של ימימה אביטל, עוד אפשרות לריפוי.

ריפוי עצמי מתוך הכרה, קבלה, הבנה והסכמה.

בלב הזה שלי, הכואב מדי פעם, יש עוד הרבה חלקים טובים וחזקים. אני פוגשת אותם מול אחרים: שמחה, פרגון, ראיית הטוב, אהבה, נתינה, רצון להקל, לחזק, לשמח.

כל החלקים האלה שלי עומדים לרשותי תמיד. הם לא תלויים במצב או באדם אחר. הם חלק בלתי נפרד ממני. הריפוי שלי יהיה להשתמש בחלקים אלה למען עצמי.

רואה את הכאב שאני נושאת ו**מכירה **אותו כשייך לפעם, לחווית ילדות קשה. לא מצדיקה אותו, לא מבטלת אותו, לא מחזקת אותו ולא דוחה. מכירה. זה הכאב שלי, זה הפצע, זה מקור הקושי.

כשאני מבינה שמקור הקושי שלי שייך לחווית העבר, אני יכולה לקבל אותו. זה לא "דפקט" שלי, אני לא "דפוקה", אני לא כישלון, אני לא גרועה. יש בי כאב, יש לי היסטוריה. **מקבלת** את ההיסטוריה שלי- כהיסטוריה. מקבלת את הפצע שלי כמזכרת מזמן שעבר. לא מתביישת בו, לא מתלהבת ממנו. יודעת שהוא שם אך הוא לא הדבר העיקרי והמרכזי.

כשאני מקבלת את הכאב והקושי שלי אני **מבינה** שאני יכולה להחליט כמה מקום הם יתפסו בחיי. אני מבינה שאני יכולה לבחור בקושי (למרות שזה נראה שהוא בוחר בי) ואני יכולה גם להרגיש אותו אך לא לבחור בו, לבחור בהיפך ממנו. כשאני מרגישה לא מספיק טובה, מזהה את ההרגשה המוכרת לי מפעם, ובוחרת אחרת. בוחרת להרגיש את המקומות שבהם אני כן טובה, מגלה כמה יכולת טובה יש בי. מפנה את היכולת הטובה הזאת לחלק הכואב של הלב, מנחמת את הכאב, יודעת שיכולת שלי, שהאהבה שלי חזקה גדלה ומתפתחת. היא תדע להשקיט ולהרגיע את הכאב הישן מפעם. **מסכימה** להרגיש ולא נאחזת, מסכימה לרדת כי יודעת לעלות חזרה.

לטוב שבי אני אומרת את מילותיו של ריבו:

"וְרַק אַתָּה מֵבִין אֵיךְ לָגֶשֶׁת לַלֵּב שֶׁלִּי, מֵּשַׁכֵּךְ כָּל כְּאֵב שֶׁבִי, מְרַפֵּא אֶת הַלֵּב,

וְרַק אַתָּה יָכוֹל לַהֲפֹךְ מִסַּפַדִי לִמְחֹל, לְזַכֵּךְ אֶת הַחוֹל, לְרַכֵּךְ בִּי הַכָּל"

זו התרופה ללב. להתקרב.

לקבל, למחול, להסכים, להיות אני. הכי אני בעולם.