לקחת פסק זמן וכן לחשוב (פרשת תזריע)

פרשת תזריע, שבשנה לא מעוברת מצורפת לפרשת מצורע, עוסקת בדיני טהרה וטומאה ורובה עוסק בדיני צרעת. צרעת הגוף, הבגד והבית. מחלת הצרעת המקראית אינה דומה לשום מחלה שאנו מכירים היום, חז"ל כבר הגדירו את נגעי הצרעת כנגעים המגיעים כתוצאה מלשון הרע. (מצורע= מצא רע) הרמב"ם פירש את סוגי הצרעת השונים עפ"י חומרת לשון הרע: מי שמספר בלשון הרע, נגע הצרעת יפגע בקירות ביתו. אם חזר בו, הבית יטהר. אם המשיך, הנגע יפגע בכלי העור שבביתו. אם עדיין לא יחזור בו, יפגע הנגע בבגדים שעליו ובסופו של דבר בגוף. בשלב זה, שלב נגעי הגוף, כבר יהיה ברור לעיני כל שאדם זה אינו יכול לחיות בתוך החברה וצריך להיות בבידוד מחוץ למחנה. הרמב"ם מלמד אותנו שיש דרגות לטומאה, הדרגות המותנות באדם עצמו. כמה הוא קשוב למה שקורה סביבו, כמה הוא ער לסימנים, כמה הוא מודע לתוצאות מעשיו, לדבריו, ליחסו לסביבה. כשאדם מוצא רע בסביבתו, בסוף זה פוגש גם אותו. כשאדם מטיל דופי באחרים בסוף הדופי יוטל בקירות ביתו. כשאדם הולך רכיל ופוגע ללא שימת לב, בסוף הרוע הזה פגע בו. הצרעת היא נגע, נגיעה של ה' כדי לומר: אתה מתרחק מהטוב, מהמֶחָייה, מהמצמיח. שים לב: פנייך לריקבון, למארה, למוות.

הטיפול בצרעת הגוף נעשה ע"י הפרדה, הוצאה מתחום המחנה. כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. פרישות, זמן הפסקה, זמן של האדם עם עצמו. אם חושבים על הצרעת המודרנית, אז יתרון ההפרדה הוא במניעת הידבקות, אבל במקרה של הצרעת המקראית ההפרדה מונעת את האפשרות שהאדם ימשיך בשגרת חייו, ימשיך למצוא רע, להשפיע רע על הסביבה ולהחליש את כל החברה.

והיום? איפה פוגשים את הצרעת היום? קורה לי לפעמים שאני מרגישה חלשה, חולשה פיזית או ריגשית, שאני מעדיפה להיות לבד, לא לענות לשאלות, לא ליצור אינטראקציה חברתית. קורה לי לפעמים שאני מוצאת רע בחברת אנשים, שהכול מרגיז ומעצבן, שאני כל הזמן שיפוטית ושלילית. אולי זו הצרעת שלי? אולי זה זמן מתאים לפרוש מן המחנה, לא לזהם אותו בחוסר שלי?

ההפרדה מאפשרת לי זמן התבודדות, זמן התבוננות. מהו הפצע בנפש שמקבל צורה בגוף? איפה אני צריכה כרגע להשקיע את הכוחות שלי? מה אני יכולה לתת לעצמי, מה עלי לבקש מאלוהיי שייתן לי כדי להחלים? כי הריפוי לא נעשה ע"י אדם אחר, לא ע"י כוהן ולא ע"י רופא. אין גלולה או משחה שמעבירה את הגזירה. הריפוי נעשה ע"י עצירה של השגרה האוטומטית. המתנה, התבוננות פנימה. הריפוי נעשה ע"י חיפוש אחר מעיין החיים שנחסם, מציאת המקום המטהר, המקדם, המשפיע טוב על חיי. הריפוי נעשה ע"י הטוב המרפא שנמצא בתוכי.

הפרשה מלמדת אותנו שנגע הצרעת, הנגע שנתן בנו אלוהים, הוא מתנה לא עונש. מתנת זיהוי: שימי לב, משהו לא טוב קורה, את מתרחקת מהצמיחה, מהשמחה, מהברכה. הצרעת אינה סוף פסוק. בניגוד לכל מנהגי העמים לאורך ההיסטוריה, הצרעת ביהדות אינה נידוי לכל החיים אלא שלב ביניים, שלב בין החיים (הטהורים) ובין המוות (הטמא). שלב המאפשר להיפרד מהחלקים הממיתים שבתוכי ולהתחבר מחדש לחלקים המחיים, לשוב למחנה. בשבוע הבא נקרא כיצד חוזר המצורע למחנה, ועד אז, שנזכה להתחבר למעיין החיים המביא טוב, כל אחת ואחד בדרכה ובדרכו.

שבת שלום.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול