"למה צריך את כל העבודה הזאת?" הוא שאל בסוף השיעור. "אז אני כועס לפעמים, עצבני לפעמים, שמח לפעמים, שקט לפעמים. ככה זה בחיים. הכל בא והולך, מה הבעיה? למה צריך להבין, להפריד, לחפש דיוק?" באמת למה? למה ללמוד להכיר את עצמי? למה לדעת מה הוא הדיוק שלי, ומה זה בכלל דיוק? למה לדעת איזה עומס אני נושאת, ומה זה חשוב? אפשר לחיות את החיים. פעם למעלה ופעם למטה. פעם נעים ופעם קשה. פעם אני בשלום ופעם במלחמה. נכון, אפשר לחיות כך. אפשר לקום כל יום ולהתכונן לשדה הקרב המכוּנֶה: החיים. אפשר לפעול כל פעם באותה דרך ולהגיע לאותה תוצאה. אפשר לחוות פגיעות וסגירות על בסיס יומיומי, וגם שמחה לפעמים, וממש לפעמים גם שקט. הכל אפשרי. הכל נתון לבחירתי. "אז למה באת ללמוד?" שאלתי, "והאם משהו השתנה?" "כי לא הייתי רגוע, הייתי עצבני. והיום? היום, אנשים קוראים לי אדיש." לימודי חשיבה הכרתית מבקשים התמדה, מבקשים הקשבה, מבקשים עשיה, מבקשים עבודה. לימודי חשיבה הכרתית הם מסע בתוך מסע החיים. מסע של התקרבות לעצמי. אז למה לעשות את המסע? כי פוגשים בו מקומות חדשים. מקומות חדשים במקום החיים שהייתי רגילה לחיות: חיים של מקריות, של תלותיות, של מאבק, של תלישות. עם הלימוד החיים מקבלים גוונים אחרים, הבנות חדשות. הנורא כבר לא נורא, והטוב- נורא טוב. השקט, שכבר שכחתי שקיים, הולך ומתיישב בכל החלקים. השמחה נמצאת בי על בסיס קבוע. אני פוגשת את המציאות יותר בנעימוּת, אני מגלה שאפשר גם כך וגם אחרת ושחוץ מהדרך שלי יש עוד המון דרכים טובות. אני מתחזקת ומתגמשת בעת ובעונה אחת, ובאורח פלא, גם האנשים שמסביבי הרבה יותר נחמדים. אז למה צריך את כל העבודה הזאת? כי אחרת אשאר במקום. כי אחרת אמשיך לסבול. כי אחרת אלך ואצטמצם. לא חבל? קיבלתי חיים, קיבלתי מקום, קיבלתי עולם ומלואו, אולי אתחיל ליהנות?
מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב בוחרת ללמוד ימימה, בוחרת לראות טוב.
コメント